--- סוף עמוד 153 ---
זכות להורים. ומשכך, אין מקום להגשת תביעה נוספת, גם לפי הפרוצדורה שפשטה כיום, להגיש תביעות נפרדות בשם הילדים, למרות ההסכם שנעשה ע"י ההורים, שהרי בהסכם שנערך בין ההורים לא תמיד ניתן שיקול דעת נפרד לטובת הילד, וההסכמות עליהם הגיעו ההורים הינם כפופים לשאר ההסכמות שסוכמו כתנאי לגירושין; משא"כ [מה שאין כן] נושא זה של משמורת הילד והסדרי ראיה, הינם במובהק נושא בו טובת הילד היא הגורם הבלעדי המדריך את ביה"ד בנתינת פסק דין.
ולפי מה שכתבנו, חובת ביה"ד באשרו את ההסכמה למשמורת ולהסדרי ראיה, אליהם הגיעו ההורים, לבחון עניין זה לגופו. אמנם ההנחה הרווחת היא שטובת הילדים עומדת ברוב רובם של המקרים לעיני ההורים, ולכן ענינים אלו יקבעו לפי הבנתם את טובת הילדים. אך, אין ספק שבמקום שיש ספק אם טובת הילדים עמדה לעיני ההורים, ביה"ד מנוע מאישור ההסכם עד שיבחן טובת הילדים.
ועכ"פ [ועל כל פנים], בנידון דידן, ביה"ד בחן היטב טובת הילדים. ביה"ד קנה סמכותו בעניין המשמורת והסדרי הראיה עוד לפי הגירושין, והמשיך לתת החלטותיו בענינים אלו גם לאחריהם. ומכיון שעניין זה של המשמורת והסדרי הראיה לא הסתיים עם הגירושין, סמכותו של ביה"ד נמשכת גם אחרי הגירושין, וכפי שאכן נהג ביה"ד. משכך, הגשת תביעה נוספת בעניין זה לביהמ"ש אינה במקומה, היא נעשתה שלא כדין, והסמכות לדון בנושאים אלו נתונה לביה"ד".
573. רואים אנו כי הקביעה הנורמטיבית, לפיה מדובר בזכויות הילדים ולא בזכויות ההורים, אלא רק בחובותיהם, יש לה גם השלכה על סמכות בית הדין, כמוסבר בקטע שצוטט לעיל.
574. בבית הדין הרבני האזורי בחיפה (כב' הדיינים: הרב מנחם חשאי – אב"ד, הרב דוד כהן – דיין, הרב מאיר פרימן – דיין), בתיק 0849-23-1, [פורסם בנבו] ניתן פסק דין, ביום כ"ו חשון תשס"ה (10.11.2004), שבו נכתב, תחת הכותרת "עקרון טובת הילד", בין היתר, כדלקמן (עמ' 4-5; ההדגשות הוספו):
"בבואנו להכריע את הדין, עלינו לשקול בראש ובראשונה מהי טובתה של הילדה – הקטינה. ובראש מעיינינו תהיה הקטינה. לא בזכויות הוריה או בהסכמיהם אנו עסוקים אלא בטובת הילדה. הכללים בהלכה בעניין החזקת ילדים לא דיברו בזכויות ההורים על ילדיהם. בהלכה נקבע מהי טובתו
--- סוף עמוד 154 ---
האמיתית של הילד מתוך ראיה כוללת של מצבו. לכן ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן קבועות ובכל מקרה יש לדון אחר טובתו של הילד.
בשולחן ערוך אבן העזר סימן פ"ב סעיף ז:... 'והבת אצל אמה לעולם, ואפילו לאחר שש'.