80. לטענת המערער, התמקדות המשיבה בתגובתה לנסיעתו לחו"ל, היא סילוף העובדות, שכן הערעור כולו נסוב על התקופה שבה היה האב בארץ (סעיף 9 לתגובה).
81. אשר לטיפול בעקבות כינוס הוועדה, ביום 6.7.16, טוענים ב"כ המערער, כי המשיבה, על אף שהתחייבה לשתף פעולה עם הטיפול, "נהגה כדרכה מימים ימימה והנחתה את הקטינים שלא לשתף פעולה עם הטיפול. בפועל הילדים סירבו ברוב המפגשים לדבר עם האב בחלקם הגדול ישבו כשגבם מופנה אל האב. בניגוד לדברי המשיבה, הטיפול לא החל לשאת פרי, אלא להיפך, התנהגותם של הילדים נעשתה בוטה יותר ויותר ככל שפחתו ופסקו הדוחות של העו"ס. המשיבה ראתה עצמה חופשיה מאימת הדין" (סעיף 10 לתגובה; ההדגשה במקור).
82. גרסתו של המערער היא, כי במהלך כל התקופה עליו נסב הערעור, כולל בתקופת ה"טיפול", לא התקיימה פגישה משמעותית אחת. "הקטינים פעלו בהדרכת המשיבה וסירבו להתלוות אל המערער. כך הפכו הפגישות להיות ריטואל שבמסגרתו מגיע האב לאסוף את הילדים, שמסרבים להתלוות אליו ואפילו לשוחח אתו, והכל כאשר המשיבה ממתינה להם במרחק קצר עד לסיום 'הפגישה', שמעולם לא נמשכה מעבר
--- סוף עמוד 23 ---
לדקות ספורות, הכל לפי רצונה והוראותיה של המשיבה" (סעיף 12 לתגובה; האותיות המובלטות – במקור).
83. בהמשך, מתוארת הידרדרות נוספת, ואף מצוטטים קטעים מתסקירי עו"ס, שבהם מועלית האפשרות להוציא את הילדים למרכז חירום, כאשר הדגש באותו תסקיר הוא כי באחריות האם לדאוג לכך שהילדים ייכנסו לרכבו של האב ולעזוב את המקום. בהמשך נאמר, כי האם משתפת פעולה, באופן חלקי, לעומת האב שהגיע לפגישות בצורה קבועה, והגיב לילדים בסבלנות ובצורה מותאמת (ראה הציטוט המלא בסעיף 13 לתגובה).
84. נסיעת המערער לחו"ל הייתה רק לאחר שהטיפול נכשל באופן נחרץ. לדברי המערער, מטרת הנסיעה לחו"ל הייתה לשם חילופי סטודנטים, ולדבריו, דבר זה היה תנאי לקבלתו להתמחות במשרד עורך דין גדול בתל אביב, שם נדרשת התמצאות בשפה האנגלית (סעיף 14 לתגובה). גם בהיותו בחו"ל, עשה המערער – לדבריו – את הכל, כדי להמשיך בקשר עם ילדיו.
85. בסעיף 15 לתגובתו, המערער מפרט את בקשותיו לבית המשפט, לקראת יציאתו לחו"ל, בדבר העלאת סכום הקנסות ל-5,000 ₪, לכל הפרה, ולחייב את המשיבה להביא את הקטינים למרכז קשר, כדי שיהיו אתו בקשר באמצעות סקייפ או בטלפון, וכן לחייב את המשיבה בקנסות גבוהים, אם לא יגיעו הילדים למפגשים, כאשר האב יבוא במיוחד מחו"ל. לדברי המערער, המשיבה לא הגיבה על הבקשה. על אף נכונותו של המערער להגיע ארצה, במיוחד מחו"ל, לפגוש את הילדים, ובקשותיו בעניין זה לבית המשפט, הוא נאלץ להישאר בארץ, ויצא לחו"ל, רק ביום 23.8.16, כאשר דחיית הטיסה הסבה לו נזק רב (סעיפים 16-18). גם בקשות נוספות שהגיש המערער, בעניין נכונותו לבוא לארץ לראות את הילדים – לא נענו. על כן, לדבריו, לאחר החלטת בית המשפט, לפיה הוא מצפה שהאב יחדש את הקשר עם ילדיו במהלך חג החנוכה, הוא שב ארצה, על אף שהדבר היה כרוך בהפסד כספי משמעותי; זאת, כלשונו, מכיוון שהקשר עם ילדיו חשוב לו יותר מכל (סעיף 20 סיפא לתגובה). לאורך מספר סעיפים, מתואר הקושי של המערער לשוחח עם ילדיו, וההפרעות של המשיבה בשיחות האמורות. גם לאחר שובו ארצה, המשיבה לא אפשרה לו לשוחח בטלפון עם הילדים, לא בטלפון הנייח ולא בטלפון הנייד (סעיף 22 לתגובה). לטענתו, המשיבה מנעה ממנו את האפשרות לקחת את הילדים לבר מצווה של בן אחותו החרדית, וכן למסור להם את המתנות, שקנה להם בחו"ל (סעיפים 23-24 לתגובה).