"מכיון שהעניין בכל זאת נתגלגל והגיע לכאן, לא נקח אומנם לעצמנו את התפקיד של בית הדין בעל הסמכות, אבל גם לא נוכל לפטור אותו כלאחר יד בלי לשקול אם בנסיבות של עכשיו אין סיבה מעשית או חוקית העשויה למנוע את ביצוע פסק-הדין הלכה למעשה. אם יוכח לנו בעליל, כי העברת הילד מרשות לרשות אינה אפשרית מבחינה מעשית, או שהיא עשויה לגרום לו נזק של ממש שאולי לא יהיה ניתן לתיקון, כי אז מתקבל על הדעת שלא נחוש לעזרת המבקש, אפילו שהוא זכאי לקבלת הילד על-פי פסק-דין של בית-משפט בעל סמכות. אבל ננהג כך רק במקרה בולט, כאשר נעלה מכל ספק שאומנם העברת הילד מרשות לרשות אינה אפשרית או שהיא עשויה לגרום לו נזק בל יתוקן.
השיקול העליון, ולרוב המכריע, במשפטים מסוג זה הוא טובת הילד, אך הוא איננו השיקול היחידי, ואין להתעלם משאר נסיבות המקרה ומדרישות הצדק כלפי שני ההורים. דווקא בגלל הנסיבות המשפחתיות המיוחדות במקרה זה מן הראוי לעודד את קשרי הילד גם עם האב מקטנותו, לא רק מבחינת האב אלא לטובת הילד עצמו: מוטב שיגדל ויתחנך על ברכי האם והאב גם יחד ולא יורחק מאף אחד מהם. אין כל טענה נגד האב שאינו ראוי להחזיק את הילד מבחינת אישיותו, התנהגותו, מעמדו הכלכלי או תנאי המגורים והחיים שלו.
--- סוף עמוד 194 ---
הדבר היחידי העלול לפגוע בילד הוא ההכרח שעלול להיווצר להוציאו בכל פעם מידי האם בעל כורחה ולמסרו לאב. הכרח זה, אם ייווצר, יהיה כולו פועל-יוצא מהתנהגותה של האם, וודאי שלא היא שרשאית להסתמך על אפשרות זו כנסיבה להשארת הילד אצלה. אם באמת טובת הילד לנגד עיניה, בידה למנוע פגיעה אפשרית זו בו, אם על-ידי קיום פסק-הדין ואם על-ידי פניה לבית-הדין להצדקת מבוקשה שהילד יהיה אך ורק ברשותה. אילו אמרנו כי כורח זה, אם ייווצר באשמת האם, מצדיק אי-ביצוע פסק הדין, היינו במו ידינו נותנים גושפנקה חוקית לכל הורה לעשות דין לעצמו ביחס לילד קטין ולהצליח בכך באמתלה, כי עשיית הדין על-פי חוק המדינה עלול להזיק לילד, נזק שלמעשה הוא-הוא שמביא אותו עליו. מצב דברים כזה הוא בלתי נסבל ושום סדר ציבורי תקין לא יוכל לעמוד בו.
סיכומו של דבר הוא, כי לפנינו טענה אחת ויחידה של המשיבה הנטענת מעמדת כוח של החזקה בילד: 'על אף פסק-הדין לא אמסור את הילד'. בטענה כזאת לא נוכל להתחשב, ולפיכך דעתי היא שיש לעשות את הצו-על-תנאי החלטי".
688. עמדה נוגדת הובעה על ידי השופט (לימים ממלא מקום הנשיא) חיים כהן. כך הוא מציג את הבעיה (פרשת לורינץ, שם, עמ' 1716, מול האות ז – 1717, מול האות ו):