735. השופט (לימים הנשיא) משה לנדוי, הצטרף לפסק דינו של השופט קיסטר, והסביר כי לא הוכח ולא ניתן לדעת מי השפיע על הילד שלא לקיים את פסק הדין. הוא מציג את החלופות השונות של השפעת האם על הילד, אך מדגיש: "בל נשכח שאל אשמתו הוא שבית הוריו נהרס, ואין למדוד התנהגותו של ילד בגיל זה בקנה מידה של אדם מבוגר" (פרשת משכיל לאיתן, בעמ' 323, מול האות ד).
736. לעניין הזיקה בין המזונות לבין דרך אכיפת ההחלטות בענייני החזקה של קטין, אומר השופט לנדוי: "בעיניי דבר חמור הוא מבחינה חינוכית להשתמש בעניין המזונות כדי להשפיע על הילד שיישמע לצו בית הדין. ספק רב הוא אם זו הדרך לקרב את לב הילד אל אביו; אדרבא, יש לחשוש שדרך זו עוד תעמיק את הקרע ביניהם" (שם, בין האותיות ד-ה).
737. כך מסביר השופט (לימים הנשיא) משה לנדוי מדוע הוא מסכים לפתרון המעשי, שהעלה השופט קיסטר (פרשת משכיל לאיתן, עמ' 323, מול האות ז – עמ' 324, מול האות א):
"במצב הקשה שנוצר מוכן אני להסכים לפתרון אותו מציע חברי הנכבד, השופט קיסטר, אחרי הבדיקה שהוא ערך במקורות ההלכה: שהדיון יתקיים במסגרת חובתם של האם והאב גם יחד לזון את הילד מדין צדקה, ושבמסגרת זו תהיה החובה הראשונית מוטלת על האם, שבמחיצתה נמצא הילד בניגוד לצו של בית-הדין הרבני, והאב יהא חייב להשלים אותו חלק מן הסכומים הדרושים לפרנסת הילד שהאם אינה מסוגלת לשאת בו (אם אמנם יתברר שכן הוא). פתרון זה נראה לי צודק, כי הוא שומר על מה שנראה לי העיקר: שעניין פרנסתו של הילד לא ייהפך לשוט כלפי הילד עצמו, והוא גם הולם את מציאות ימינו המחייבת לא רק שיווי זכויות האשה
--- סוף עמוד 213 ---
אלא גם שיווי חובותיה. כן אני שותף לתקוות חברי שאולי אפשר יהיה להגיע בדרך זו לקירוב הלבבות בין האב לבנו, ושהאם תבליג על רגשותיה ותבין כי טובתו של הילד דורשת שגם היא תתן ידה לכך".
738. ההלכה העולה מפסק דין משכיל לאיתן, לפיה: "ילד המסרב לציית לצו של בית משפט, לפיו, למשל, עליו להתגורר עם אביו, מפסיד את זכותו למזונות על פי דין, אך זכאי למזונות מדין צדקה", יושמה ב-13 פסקי דין והחלטות של בית המשפט העליון, כאשר הראשונה שבהם הייתה סמוך לפס"ד משכיל לאיתן (ע"א 405/70 אילנה כהן נ' ניסים כהן, פ"ד כה(1) 177 (1971), והאחרונה שבהם היא פסק הדין הידוע בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (2017), שם הוזכר פסק הדין בפרשת משכיל לאיתן, בפסקה 5 לפסק דינו של השופט מנחם מזוז.