'הליך אחר': הוצאה לפועל
7. הוצאתו לפועל של צו על-פי חוק ההוצאה לפועל אף הוא 'הליך אחר' לעניין האחריות לפי סעיף 287 לחוק העונשין (ע"פ 188/57 רוזנברג נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יב 469, בעמ' 471). הליך זה, על-פי שמו ומהותו, אינו הליך עונשי אלא הליך אכיפתי. אין הוא בא לענוש אלא לכפות ביצוע. כמובן, ככל אמצעי אכיפתי יש גם בו ממד, שהוא לעתים קשה על
--- סוף עמוד 215 ---
החייב, ומבחינתו שלו נחזה כעונשי. אך זו אינה מטרתו ותכליתו. ודאי שהוצאה לפועל זו אפשרית היא רק במקום שאכיפה אפשרית מבחינה פיסית ונורמאטיבית כאחד.
'הליך אחר': בזיון או הוצאה לפועל
8. על-פי ההלכה הפסוקה, 'אין להזקק להליכי פקודת בזיון בית המשפט, כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע צו' (השופט י' כהן בהמ' (חי') 3670/67 נ' איראני נ' י' איראני, [פורסם בנבו] פסמ"ח ס 62; ע"א 228/63 עזוז נ' עזר, פ"ד יז 2541, בעמ' 2550). לצורך העניין שלפנינו, אין לנו צורך לנתח הלכה זו, שכן בין אם קיים ההליך האחד ובין אם קיים ההליך השני, אין מקום לאחריות על-פי סעיף 287 לחוק העונשין, ומכיוון שכך אין לנו צורך לבחון, מי מבין שני ההליכים האמורים עומד לרשות המבקש אכיפה".
744. ואכן, היישום של האמור לעיל, מתואר בהמשך פסק הדין ביחס לאם שהפרה הוראה למסור את הבת לאביה בכל שבת (בדומה מאוד למקרה שבפניי).
745. וכך כותב השופט ברק, תחת הכותרת "מן הכלל אל הפרט" (שם, פסקאות 11-13, עמ' 193, מול האות ו – עמ' 194, מול האות ז):
"11. על רקע עקרונות אלה, ניתן עתה לבחון את העניין שלפנינו. השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא, מהי 'ההפרה', שבגינה מתבקשת האחריות הפלילית, ושבגינה נטען קיומו של הליך אחר? תשובה לשאלה זו יש למצוא בניסוחו ובמטרתו של הצו השיפוטי שניתן. הצו אסר על האם להימנע ממסירת הבת לאב בכל שבת בין השעות 10.00עד .14.30 זהו צו המתייחס לכל שבת ושבת. ההפרה משתכללת איפוא בכל שבת ושבת, ואין הפרה בשבת אחת זהה לשבת אחת, ואין קיום בשבת אחת מרפא את אי הקיום בשבת אחרת.
עניין לנו איפוא בכל הנוגע ליחידת הזמן, הקרויה 'כל שבת', הפרה רגעית ובודדת. אין לנו עניין כלל בהפרה נמשכת. בעיה זהה התעוררה -באשר לזכויות ביקור בימים מסוימים – בע"פ ולנר נ' מדינת ישראל, פסמ"ח תשמ"א (1) .63
וכך הועמדה השאלה על-ידי הנשיא ב' כהן, בעמ' 66-67:
--- סוף עמוד 216 ---
'רצונך, ניתן לתקן את המעוות שהרי הנאשמת יכולה למסור את הילד בעתיד: שום דבר בהמנעותה הפעם, אינו מוציא מידה את האפשרות למלא את חובתה בעתיד. ואולם, רצונך, לא ניתן לתקן את המעוות, שהרי הנאשמת שוב אינה יכולה למסור את הילד בפעם ההיא אשר חלפה ועברה, שהרי מסירת הילד בעתיד, בעוד היא עשויה לתקן את המעוות שבכוונתה להימנע ממסור אותו גם בעתיד, אינה עשויה לתקן את המעוות שבאי מסירת הילד בעבר. אני מציע שנחליט כי המקרה הנידון נופל בגדר החלופה השניה'.