15. בני הזוג התגרשו בשנת 2013.
16. הילדים נותרו בחזקת האם. היא נישאה בשנית, ונולדו לה מנישואיה מבעלה החדש שני ילדים נוספים (השני – במהלך הדיונים בפניי).
17. הילדים המשותפים של בני הזוג – נשוא תיק זה – ממשיכים באורח חיים חרדי.
18. המחלוקות בין המערער והמשיבה התמקדו בעיקר בטענות המערער כי המשיבה מונעת ממנו קשר עם הילדים, אשר לדבריו מוסתים על ידה, על רקע דתי, כאשר אביהם (המערער) מוצג כאדם חילוני, שקשר עמו יגרום להם נזק. מאידך גיסא, מציגה המשיבה תמונה אחרת, לפיה, היא מעודדת את הילדים או לפחות אינה מתנגדת שיבקרו את אביהם, והקושי בביקורים נובע מהתנהגות האב, בין באופן אקטיבי (ממשיך ללבוש בגדים של חילוני), ובין באופן פאסיבי, בכך שאינו משקיע מאמץ בעת הביקורים ליצור קשר עם ילדיו. למותר לציין, כי האב מכחיש זאת.
19. לשלימות התמונה ראוי לציין, כי המערער גר עם אמו (אלמנה), חרדית, בעלת מעמד גבוה בחברה החרדית, בשל היותה סופרת ילדים מפורסמת במגזר החרדי. לאחרונה, עבר המערער לגור באזור השפלה, עקב עבודתו כמתמחה במשרד עו"ד תל אביבי; אך,
--- סוף עמוד 9 ---
הביקורים ממשיכים להתקיים בבית אמו (הסבתא) החרדית, בירושלים, בקרבה יחסית סבירה למקום מגורי האם והילדים.
ב.2 הרקע המשפטי
20. עוד נתון רלבנטי וחשוב הוא, כי הצדדים מצויים בהליכים משפטיים במשך תקופה ארוכה.
ב.1.2 פס"ד מחוזי (6.9.15)
21. אחד מסלעי המחלוקת נעוץ ביישום פסק דין שנתתי – באחד משלבי הסכסוך שבין הצדדים – כערכאת ערעור, ב-רמ"ש 21786-07-15, [פורסם בנבו] ביום כב באלול תשע"ה (6.9.15) (להלן – "פס"ד מחוזי"), בדבר הדרכים לאכוף את הביקורים, בדרך של "סנקציות". בפסק הדין יש התייחסות לטענות הצדדים לעניין התנהגות ההורים, והאם אי קיום הביקורים דינם כ"הפרה". בפסק הדין יש התייחסות לטענות שבעבר (פסקאות 16-18 לפסק הדין הנ"ל), שלא ראיתי צורך להעלותם, שוב, עתה.
22. להבנת המשך תיאור ההליכים, שהביאו לבקשת רשות ערעור זאת, ראיתי לצטט באופן מלא את אותו חלק של פסק דיני מיום 6.9.15, אשר מתווה את הכללים בדבר הדרך לאכיפת הביקורים בעתיד (פסקאות 19-23 לפסק הדין הנ"ל):
"19. אשר לסנקציות מכאן ואילך, בקשת ב"כ המבקש להגדיל הסכום מ-500 ₪ ל-5,000 ₪ מוגזמת. אמנם מוזכרים בבר"ע בסעיף 64 סכומי קנסות שנקבעו על ידי שופטים אחרים. אך, לטעמי יש לקבוע את הסנקציה באופן הדרגתי כדלקמן: