5) האב ראה כי הגענו מוכנים לטיול, ואף ראה את האוכל המאורגן שאמא הכינה לנו, לארוחת בוקר, כמסוכם".
238. לאחר דברים אלה, מסכמת האם, כי לצערה האב הוא זה שמחבל ביודעין בקשר, וכל זאת כדי לצער אותה, ולהשיג כספים שלא ביושר. היא מוסיפה ואומרת: "לו היה האב משדל את הילדים בדברים, יתכן והיו נוסעים עמו. אך, הוא מיד דחה אותם" (סעיף ה).
239. בהמשך היא מספרת, כי היו שני ביקורים: האחד, של הבן, שהאב למד אתו והביקור היה טוב; והשני, שבו האב נפגש עם הבת, ושוחח אתה, וגם אז הביקור היה טוב (סעיף ו).
240. האם מסיימת את המסמך בהבעת תקווה כי בית המשפט "ישקיע מאמץ בהכוונת והדרכת האב להצלחת המפגשים. וכן יברר את העובדות בטרם יקבל עמדת צד אחד".
241. אפשרתי לאב להגיב על הדברים, עד ליום 20.4.17 (החלטה מיום 18.4.17).
242. מסמך נוסף שהגיע לבית המשפט ביום 23.4.17 (שעליו הודפס 13.4.17), הוא מכתב של המשיבה, שבו מצאה לנכון לעדכן את בית המשפט, בביקורי הילדים אצל האב. לעניין הטיול הראשון שהיה מיועד להיות ביום ט בניסן, היא חוזרת על דבריה במסמך הקודם. לעניין הטיול שהיה מיועד להיות בחול המועד טז בניסן, היא כותבת כי הילדים באו לבית האב, אך הוא לא היה בבית. אמו של האב שוחחה עם הילדים, ולאחר מכן הם שבו לביתם. האם מציינת, שהילדים באו באיחור של כחצי שעה, ואמו של האב אמרה להם שהאב המתין להם, ועזב את הבית. ברם, על כך כותבת האם: "אך הדבר אינו נראה נכון, משום שהיה עליו להתקשר אליהם. או למצער, מאחר שהילדים באו לבית, יכלה אמו להתקשר אליו שישוב".
243. ביום חמישי, יז בניסן תשע"ז, הגיעו הילדים לבית אמו של האב, ולדברי האם, הדלת הייתה נעולה, והם שבו כלעומת שבאו. האם הוסיפה: "נאמר לנו ברמיזה כי האב שהה בחו"ל בחג. אך איננו יודעים, אם הדבר אמתי" (סעיף ג למסמך). האם מוסיפה בסעיף ד למסמך, כי "בכל ההזדמנויות האחרונות, האב נמנע מלטייל עם הילדים, בכל מיני תחבולות, ובכך מוכיח – כי מטרתו היא רק לצער ולהשיג כספי קנסות".
244. בסעיף ה למסמך, מבקשת האם כי בית המשפט יעמיד את האב "על חומרת מעשיו, כאשר האם מתאמצת ללא גבול, לשדל את הילדים לבוא למפגשים. מאמצי האם המרובים, לשדל את הילדים ללכת לאביהם, כרוכים בתסכול ובכי של הילדים. כל זאת בשעה שהאב אינו מעוניין כלל בטיולים ובביקורים" (סעיפים ה-ו).
--- סוף עמוד 66 ---
245. התגובות והתגובות שכנגד למכתב האם, הושמעו כולם במהלך הדיון של יום כז בניסן תשע"ז (23.4.17), שבו הוברר כי האם לא שלחה את הילדים לביקור בחול המועד בזמן. האב חיכה 40 דקות, התייאש, הם לא הגיעו והוא הלך. הסבתא אמרה לילדים לחכות שהיא תתקשר לאב, אך הם הלכו. האם אישרה שהם באו באיחור, אבל לא של 40 דקות. כמו כן, העלתה האם טענות על כך שהאב לא לבש חולצה לבנה. על כך, השיב האב שהוא היה מוכן להחליף את הבגדים למכנסיים כהות ולחולצה לבנה, על אף שמדובר בטיול, אך, הילדים הלכו (עמ' 30-31 לפרוטוקול מיום 23.4.17).