256. לקראת הדיון האמור, מסר המערער הודעה על הוצאות ההליך בערעור. לדבריו, נאלץ לשלם לעורכי דינו סך 34,260 ₪, כשהוא מפרט את מועדי הדיונים ומצרף את העתקי הקבלות. כמו כן ציין, כי נגרמו לו, בערכאה הראשונה, הוצאות בסך 9,000 ₪. לדברי האב, אם לא ייפסקו הסכומים האלה לזכותו, תיפגע זכות הגישה שלו לערכאות; שכן, מולו נמצאת משיבה, הרומסת ברגל גסה את החלטות בתי המשפט השונים, ולמערער אין ברירה זולת לתיקון העוולות בדרך של הליך משפטי, ועל המשיבה לפצותו בגין כך (לעניין זה מצוטטת החלטה מבג"ץ 891/05) [פורסם בנבו].
257. בדיון שהתקיים, ביום כו באייר תשע"ז (22.5.17), ביקשתי מהמערער לדווח לי אם הביקורים התקיימו כסדרם, מאז הישיבה הקודמת. הוא השיב, כי הביקורים מתקיימים כסדרם; אך – איכותם גרועה. הילדים מגיעים באיחור של רבע שעה לפחות, ולעיתים יותר. הילדים יוצאים רבע שעה לפני הזמן, ולפעמים יותר. במהלך הביקור, כמעט לא מדברים ולא עונים לשאלותיו ולשאלות אמו. הילדים יושבים ליד דלת הכניסה, ופונים למרפסת, ורק מידי פעם עונים, במילה קצרה, למבקש ולסבתא. גם כאשר האב והסבתא מציעים לילדים משחקים, הילדים לא מסכימים לשחק איתם (עמ' 35, שורות 10-15).
258. לשאלת בית המשפט, האם הטיול "שבר את הקרח", השיב האב, כי ביום הטיול היה טוב, אבל בכל הביקורים לאחר הטיול המצב מאוד גרוע: אין תקשורת, ואין שיתוף פעולה. הוא ציין, כי גם אמו (הסבתא) הגישה תצהיר על כך (עמ' 35, שורות 16-18).
259. המשיבה, לאחר ששמעה את דברי המבקש, אמרה, כי בית המשפט הסביר לה את תפקידה כאמא, להסביר לילדים את חובתם לבוא בזמן ולצאת בזמן, לקראת הביקורים, ולשתף פעולה עם האב. בתשובה לשאלת בית המשפט, האם יש צורך שבית המשפט יפגוש שוב את הילדים, או שהיא תבצע את הביקורים, במועדם וכסדרם, השיבה האם, כי עליה לחשוב על כך. היא ציינה, כי לגבי אחד מהביקורים, האב ביקש שהילדים יבואו יחד, ולא בנפרד (עמ' 35, שורות 20-24).
260. המבקש טען, כי האם וגם הילדה לא מכירים בסמכות בית המשפט, אלא רק בסמכות בית דין חרדי.
לטענת המבקש, האם תפחד רק מקנס.
לדברי האב, דברי כיבושין, והבטחה שהוא יפגוש את הילדים, אינה מספקת. לדברי האב, המצב השתפר כאשר הערעור התחיל, וזאת, עת האם ומשפחתה הבינו שהולך להיות פסק דין. אך, מאחר שהם הבינו, כיום, שאין פסק דין, הילדים באים ולא עונים
--- סוף עמוד 74 ---
לו, מפנים לו את הגב, וגם כאשר אמו (הסבתא) שואלת אותם שאלות – הם לא עונים לה. לדבריו, "זה לא נקרא שהם פוגשים אותי" (עמ' 36, שורה 4). המבקש הוסיף, כי הוא מבקש שיינתן פסק דין, אלא אם כן יינתן סעד זמני.