המשיבה חוזרת על טענתה כי אין לה אמון בפסיכולוג אבנר הכהן, משלושה טעמים:
(1) הוא כתב דו"ח, ללא פגישת הילדים;
(2) הוא איים עליה כי יושיב אותה במאסר, בהיותה מטופלת בתינוקת בת חודשיים, דבר המלמד על תרבותו;
(3) הוא לעולם לא יבין נפש של ילד חרדי, והדבר בא לידי ביטוי בכך שבדו"ח שכתב לפני כשנתיים, בו לא הזכיר מאומה על כך שהאב שינה את דרכו, ופגע בילדים (סעיף ו).
309. הבקשה מסתיימת בטענה כי מינויו של אבנר הכהן בניגוד לדבריה, וכן הטלת קנסות מבלי להתייחס לעמדתה, "הם שימוש נפשע במחלתי" (סעיף ז).
310. מיד עם קבלת הבקשה של המשיבה, מיום 6.7.17, ניתנה על ידי החלטה, באותו יום, 6.7.17, ובה הוריתי למבקש להגיב, עד ליום 10.7.17.
311. תגובת המבקש לבקשה לביטול ההחלטה, הוגשה עוד ביום 11.7.17, כאשר טענתו המרכזית היא כי הבקשה של המשיבה רצופה דברי שקר ואשמות שווא כלפיו וכלפי המומחים האובייקטיביים שטיפלו במשפחה (סעיף 1).
312. מבחינה דיונית, נטען כי החלטה במעמד צד אחד תבוטל רק אם המבקש לא ידע על קיומו של הדיון או אם מצא בית המשפט כי ההחלטה ראויה להישקל מחדש; לדעת המבקש, תנאים אלה לא מתקיימים בענייננו, שכן מדובר בניכור הורי חמור וממושך, וכלשונו: "במשיבה שעשתה קריירה משקרים וגרירת רגליים" (סעיף 2 סיפא לתגובה; לעניין זה מצוטטת כאסמכתא החלטת בית המשפט העליון, בע"א 5000/92) [פורסם בנבו].
--- סוף עמוד 90 ---
313. ככל שמדובר באי הופעת המשיבה לדיון – טוען המבקש כי האישור הרפואי הופק רק בעקבות ההחלטה, ללא ביקור, והרופא בקופת החולים רשם את אשר התבקש, ללא בדיקה. בכל מקרה, המשיבה יכלה להתקשר בטלפון למערער, ולהודיע לו שלא תגיע, אך המשיבה לא עשתה כן (סעיפים 4-5 לתגובה).
314. כנגד טענת המשיבה כי הילדים התקשרו לאביהם – עונה המבקש כי הוא תמיד מדבר איתם בטלפון, ומשוחח איתם. בכל מקרה, אין בדברי המשיבה תשובה לטענה, מדוע כאשר אמו של המערער התקשרה לביתה של המשיבה, לשאול אם אפשר לקבוע את המפגש ליום רביעי או חמישי, המשיבה לא ענתה לה, אלא רק דחתה אותה ואמרה לה: נדבר על זה. בפועל, המשיבה לא ענתה, ולכן, לא נקבע מפגש חילופי, והכל – באחריות המשיבה (סעיף 6 לתגובה).
315. וזה לשון סעיף 7 לתגובה, המתייחס לנושא המרכזי, בעיני המבקש, שהוא הניכור ההורי:
"המשיבה מתנערת מאחריותה לניכור ההורי, למרות חוות דעת רבות ובלתי תלויות של כל המומחים שטיפלו בתיק, ומצאו, חד משמעית, כי כל האשם נופל רק על כתפיה של המשיבה. כך טוענת המשיבה, בחוצפתה, כי הביקורים מתקיימים למשך שעה במקום שעתיים, באשמתו של המערער, כאילו הוא זה שמבקש מהילדים ללכת לפני הזמן שנקבע".