316. כך מתייחס המבקש לטענות המשיבה בדבר אבנר הכהן, הפסיכולוג, וביחס למומחים שפסלה בעבר (סעיפים 8-9 לתגובה):
"8. המשיבה מטיחה שלל האשמות במומחה הפסיכולוג הקליני הבכיר אבנר הכהן. מדובר בעזות מצח, המשיבה לא מנסה להתמודד עם הדברים המצמררים שאמרה במו פיה לפסיכולוג, לפיהם בעלה הינו האב האמתי של הקטינים, ואילו המערער הינו אב ביולוגי בלבד, שתפקידו מתמצה בתשלום כספים לידי המשיבה, ואין לו כל מקום בעולמם של ילדיו. לתפיסתה המעוותת של המשיבה, התנהלותה הינה נורמטיבית, והמומחה הינו הבעייתי.
9. המשיבה אף לא מתייחסת לעובדות שעלו בדיון בעניין פסילת מומחים על ידיה, פתולוגיה שחוזרת על עצמה, כל אימת שמומחה כלשהו מזהה את הניכור ההורי. כך בקשר לפסיכולוגית ללי גרשנזון, הפסיכולוג ד"ר רועי אלדור, העו"ס לסדרי דין מירב שטובר והעו"סיות ביחידת הגישור העירוני. בכולם הטילה המשיבה האשמות בוטות ודוחות, בעוד היא ממשיכה בהתעללות
--- סוף עמוד 91 ---
בקטינים, תוך גרימת נזק בלתי הפיך לנפשם ואטימת אזניה לאזהרות כל המומחים ובתי המשפט. יצוין, כי מדובר בתופעה המוכרת בספרות המקצועית והמהווה חלק מסמיני [כנראה צ"ל: תסמיני] ההורה המנכר. על בית המשפט לקטוע התנהלות מבישה זו, שנמשכת כבר למעלה מחמש שנים, ולהותיר את ההחלטה להפניה לטיפול ומתן המלצות על ידי המומחה, אבנר הכהן".
317. המבקש טוען, כי ההחלטה שניתנה בסוף הדיון האחרון הייתה מתונה מאוד, מבחינת הפגיעה במשיבה, שכן בית המשפט לא קבע מנגנון לאכיפה עצמית על ידי המערער בהוצל"פ, אלא הצריך חזרה לבית המשפט לקבוע את החיוב, ובכך מתאפשר למשיבה להעלות טענותיה, בטרם תחויב בקנס כלשהו, ועל כן, זכויותיה הדיוניות אינן נפגעות (סעיף 10 לתגובה).
318. בסיום טענותיו באותה תגובה, מבקש המערער, כי בית המשפט יבהיר למשיבה כי עליה לקיים את ההחלטות השיפוטיות, וכי יש מחיר להתנהלותה, המתוארת על ידו במילים אלה: "הפושעת והפוגענית".
319. המערער מוסיף, כי בית המשפט הוא המגן היחיד והאחרון של הילדים, אשר עוברים תהליך של הרס חמור לנפשם הרכה (כפי שציינו המומחים שנחשפו למקרה המזעזע, כלשון המבקש). המבקש סבור, כי אין לאפשר בשום אופן המשך של סחבת, "תוך שהמשיבה ממשיכה בהשתוללותה ובהתעללותה בקטינים" (סעיף 11).
320. לאור זאת, הבקשה היא שבית המשפט ידחה את הבקשה, יותיר את ההחלטה, מיום 5.7.17, על כנה, ויחייב את המשיבה בהוצאות משפט, עקב בקשתה הטרחנית.