345. בהחלטה, מיום כח אב תשע"ז (2.8.17), נקבעו הסדרים מיוחדים לשבועיים הקרובים, כולל: חגיגת יום ההולדת של הילד, וטיול לילדה, שיכלול פגישות עם בנות דודות. כמו כן, הוסכם שהאב ישאל את בנו מה לומדים בלימודי קודש בגמרא, בשנת הלימודים המתחילה ביום א באלול, והם – האב והבן – ילמדו יחד אותו נושא.
נקבע מועד להמשך דיווחים על הביקורים ויום ההולדת, ליום ט באלול תשע"ז (31.8.17).
346. בישיבת יום ט באלול תשע"ז (31.8.17), דיווח המבקש, בפתח הדיון, בתשובה לשאלתי, כי מרבית החלטות בית המשפט לא התקיימו. הוא הציע להתקשר טלפונית לבן, והציע לקנות לו מתנה ליום ההולדת, והבן לא הסכים לקבל שום מתנה. גם כאשר הילד הגיע אליו לביקור, ואמר לו שהוא רוצה להביא לו דברים, הילד התנגד בתוקף (עמ' 55, שורות 10-14).
347. אשר לטיולים שהיו צריכים להיות לילד עם אביו ולילדה עם אביה – הטיולים לא התקיימו, כי הילדים לא הסכימו. האב הוסיף ואמר: "אינני יכול לקחת אותם כל פעם פיזית, כשהם מתנגדים. לצערי, אני בספק עד כמה דברי בית המשפט לילדים היה עוזר. הנושא מאוד חשוב לי" (עמ' 55, שורות 16-18).
348. לדברי האב, הביקורים השוטפים מתקיימים, טכנית. מאז הסנקציה של ביהמ"ש, הם עומדים בזמנים, ולכן, במובן זה, ההליך בבית המשפט עזר הרבה. לדברי האב, מה שטעון שיפור, זה הטיולים, מסיבת יום הולדת וכדו'. בכל מקרה, בביקורים, התנהגות הילדים, כלשון האב, "לא מנומסת, ומעוררת דאגה מוסרית ורגשית. הם מדברים בחוצפה גדולה לאבא ולסבתא. זה חינוך שהוא מושחת. אם יש מצב שאימי רוצה לתת להם ספר חדש מתנה, שהיא הוציאה, שנמכר בכל החנויות החרדיות, והם לא מסכימים לקבל, זה מעורר דאגה רגשית, כשילד אומר לסבתא שלו: 'לא רוצה לקבל מתנה ספר שלך'. זה בשליטה של האמא. אם היא תחנך אותם, להתנהג בצורה מחנכת ובריאה להם, הם ישמעו" (עמ' 55, שורות 26-30).
349. בהמשך, דיבר האב על העתיד, מאחר והוא צריך להתחיל בהתמחות תובענית, ואז ייקח לו זמן, כדי לדעת מה ימי החופשות שלו, והדבר ישפיע על הביקורים. בכל מקרה, הוא מציע להתחיל את הביקורים יותר מאוחר, ולסיימם יותר מאוחר, דהיינו: מהשעה 18:30 עד 20:30 (עמ' 56, שורות 1-8).
--- סוף עמוד 101 ---
350. המשיבה, בתשובה לשאלת בית המשפט, כיצד ילד לא מוכן לקבל מתנה מסבתא שלו, אמרה, שהיא לא ידעה על כך שהסבתא הציעה להם ספר, והם לא לקחו, וכי היא שומעת זאת עכשיו פעם ראשונה. היא הוסיפה: "מה הסיבה, אפשר לשאול אותם. אולי זה לא לגיל שלהם. אינני יודעת" (עמ' 56, שורה 12).