--- סוף עמוד 77 ---
לאור זאת, כאשר אנו חוזרים לענייננו, נראה לנו כי החלופה הטובה ביותר עבור הקטין שהוא נשוא חוות דעת זו, היא השארתו עם ההורים המיועדים לאמצו, שהינם הוריו הפסיכולוגיים, שאיתם פיתח את כל המדדים המוזכרים לעיל.
ההורים הביולוגיים אמנם לא נמצאו כחסרי מסוגלות הורית לחלוטין, אך מסוגלותם הינה נמוכה יותר מזו של ההורים המיועדים לאמץ, לא כל שכן שזה אמנם כך, אם נזכור שאם הפעוט יועבר לחסותם, אין אנו דנים עוד בפעוט בעל צרכים רגילים, אלא בפעוט שעבר- disruption, מה שהופך אותו לפעוט בעל צרכים מיוחדים, ולהורות שהוא יזדקק לה, כהורות רגישה וטובה מעל הממוצע...במקרה שאנו דנים בו מדובר באם שוויתרה על בנה, למרות שהיו ניסיונות להניאה מכך. אם היתה יוצאת מבית החולים בו ילדה ולוקחת את בנה עימה (יחד עם אבי הילד או בלעדיו), לא היו הרשויות מתערבות בהחלטה זו.
לחלופין, אם אבי הילד...היה מציע עצמו מיד לאחר הלידה כמגדל הילד במקום האם, או עימה, ספק עם מישהו היה מתערב. אז היה מדובר בתינוק רגיל המתקשר לאביו, או אל אביו ואמו-כדרך העולם. ייתכן מאוד שהאם פעלה כפי שפעלה כשהיא נתונה במצב של משבר חולף, אך בכך היא יצרה מציאות חדשה עבור הילד שלה וקשה (אם כי לא בלתי אפשרי) להשיב את הגלגל אחורה.
כיום המצב שונה-לילד זה יש הורים פסיכולוגיים שעימם פיתח קשרים ורקם מערכות של התכווננות, וכל יום נוסף שעובר מחזק את הקשר ביניהם ומקנה לו משקל משמעותי יותר עבור הילד ומקשה על קטיעתו(.)
גורם הזמן שמשמעותו כה רבה ושונה עבור פעוטות, בעיקר בשנת חייהם הראשונה, הוא גורם שאין להמעיט בערכו בדיון זה.
אחרי ששקלנו היטב והתלבטנו מאוד, נראה שמנקודת מבט בלעדית של טובת הילד וצרכיו השארתו במשפחה המיועדת לאמצו עדיפה. תוך שיקלול החסרונות והיתרונות שבכל חלופה-הסיכונים בחלופה המומלצת נראים לנו קטנים יותר...
החלופה המומלצת על ידינו, גם אם אינה אידיאלית (כפי שאינה יכולה להיות בתנאים הנתונים), היא, לעניות דעתנו, הברירה
--- סוף עמוד 78 ---
הפחות פוגעת כמודגש בספרם של Goldstein J., Solnit, A. Goldstein, S. and Freud, A. The Best Interest of the Child-The Least Detrimental Alternative. ".
(עמ' 13-14 לחוות הדעת)
עמדתם של המומחים הנכבדים שמונו על ידינו, היא כי אומנם ההורים הביולוגיים אינם חסרי מסוגלות הורית, אך מסוגלותם ההורית נופלת מזו של ההורים המאמצים.