פסקי דין

תמש (י-ם) 23650/06 א.ס. נ' צ.ס - חלק 48

20 אפריל 2012
הדפסה

ב. ל. מציינת את הסכם של שנת 2000, ורואה בדברי עורך דין רודנקו כי בכוונת ההורים להפר את ההסכם ולמנוע את העברת המניות, אשר הייתה צריכה כבר להתבצע.

ג. עילת התביעה היא לביצוע ההסכם של שנת 2000; להורות על העברת המניות בהתאם להסכם של שנת 2000 כך שהתובעת ל. תקבל 121,000 מניות רגילות א', ו- 302,500 מניות רגילות ב'; וכן ליתן צו המורה לנתבעים לאפשר לתובעת לעיין בכל המסמכים של הנהלת החשבונות של החברה.

94. א. כתב ההגנה הוגש על ידי עו"ד רודנקו, שמיצג את ההורים צ. וב., וכן ש. ות., וכן חברת ס. בע"מ.

ב. עיקר טענת ההגנה מופיעה בסעיף 4:

--- סוף עמוד 89 ---

"4. האמור בסעיף 13 לכתב התביעה מוכחש בזאת. הנתבעים 1,2 יטענו כי בנסיבות הענין, לאור התנהגות התובעת, ניסיונה – הגלום אף בתביעתה – להתערב בעסקי הנתבעים 1,2 ולשלול מהם את פירות העסק, וכן החשש בפני העברת המניות לצד ג' בניגוד להסכם, זכותם שלא להעביר את המניות לתובעת. הנתבעים 1,2 יוסיפו ויטענו, כי ההסכם הינו במהותו הסכם מתנה, ולפיכך, לאור שינוי הנסיבות והתנהגות התובעת, רשאים הנתבעים 1,2 לחזור בהם מהמתנה. בכל מקרה לאור נסיבות העניין לא היה מקום לאכיפת ההסכם בהיות האכיפה בלתי צודקת".

ג. עוד מעלים הנתבעים את הטענה כי א. חתם על הנספח משנת 2001, אולם לדעת התובעת, מסמך זה אינו משנה דבר.

95. א. טענת ההגנה בתביעת א., אליה הצטרף כאמור א. כתובע, הוא שההסכם שנת 2000 הוא מתנה, אשר לא הושלמה, ועל פי סעיף 5(ב) לחוק המתנה התשכ"ח- 1968 (להלן – חוק המתנה), מאחר ולדברי הנתבעים התובעים לא שינו את מצבם בהסתמך על ההתחייבות, ההורים רשאים לחזור בהם מהמתנה.

ב. לחילופין נטען כי על פי סעיף 5(ג) לחוק המתנה, לאור התנהגות מחפירה של א. ושל ל., ההורים היו רשאים לחזור בהם מהקניית המניות.

ג. ההתנהגות המחפירה מצד א. מתייחסת לטענתם של ת. וח. בעלה, אליה מצטרפים ההורים, כי א. "גזל" מהם דירת מגורים בט.

ד. מתנהלים הליכים בפני הערכאה המוסמכת ב... בעניין זה.

ה. לטענתם של ההורים, ל. הצטרפה למזימה של א., או ככל הפחות לא מנעה ממנו לעשות את הפעולות, ואף הגנה עליו.

--- סוף עמוד 90 ---

96. א. כמובן בית משפט זה אינו מוסמך לפסוק אם הדברים שנעשו על ידי א. בג. מהווים מעשה פסול; לא הוגש בפניי פסק דין או החלטה אחרת של הערכאה בג. בסוגיה זו.

ב. לענייננו הטענה המרכזית של א. ול. היא שאין עוול בכפם, אין במעשיהם משום התנהגות מחפירה כלפי ההורים אשר מצדיקה ביטול המתנה, אשר ממילא הושלמה.

עמוד הקודם1...4748
49...59עמוד הבא