--- סוף עמוד 98 ---
109. א. אינני מקבל את הטענה של כפייה על צ. כדי שיחתום על ההתחייבויות.
ב. ההתחייבויות מיום ז ניסן תשס"ה 16.4.05, מסמך 1351, מדבר על התחייבות לשלם את תשלומי ההלוואה בגין רכישת הרכב, וכי ההתחייבות מחייבת את צ. ואת עזבונו ויורשיו ואת העסקים שבשליטתו, והמסמך מספר 1355, מדבר גם כאמור על מענק לכיסוי חובות.
ג. מסמך 1353 הוא מכתב אשר שלח א. לצ. ביום יג תשרי תשס"ו 16.10.05, דרישה לפרעון בהתאם להתחייבות, ולא נראה שצ. השיב למכתב זה.
ד. בעדותו בפניי צ. עשה רושם של אדם חזק ודעתן, ולא נראה לי שהוא נכנע לתכתיביו של א. בעניין זה, או בכל עניין. אף לא הובאה כל ראיה נוספת לתמוך בגרסת הכפייה.
ה. אי לכך אני נעתר לחלק זה בתביעה, ומחייב את צ. לשלם לא. סכום של 245,672 ₪ בתוספת ריבית והצמדה בשיעור של 500$ ג. לחודש, עד לפרעון המלא.
התביעה הכספית נגד ש.: טענות דיון והכרעה
110. א. לטענת א., ש. חייב לו את חלקו בכספים אשר משך ש. מעבר לשכרו והוצאותיו, בזמן שניהל את השותפות המשפחתית בשנים 2000- 2005.
ב. אינני רואה מקום להיעתר לתביעתו של א. בעניין זה, כפי שהיא נוסחה.
ג. יחד עם זאת, הגורם המתאים לבחון אם ש. משך כספים שאינם מגיעים לו בתקופה שהוא היה פעיל בניהול העסקים בארץ, הוא כונס הנכסים והמפרק של השותפות.
--- סוף עמוד 99 ---
ד. אם יסתבר שמשך ש. כספים או שקיבל כספים בדרך אחרת אשר אינם מגיעים לו, בהתחשב בתנאי העסקתו, משכורת וכו', כי אז ש. ישיב סכום זה לקופת הכינוס והפירוק, והוא יחולק בהתאם לחלקים של הצדדים האחרים בבעלות העסקים.
ה. חלק זה בתביעה נמחק.
התביעה הכספית נגד ת.: טענות דיון והכרעה
111. א. דין דומה חל בעניין ההלוואה שקיבלה ת. כפי שצויין, אין מחלוקת שהיא קיבלה מהאם סך 130,000$ ארה"ב, והיא לא החזירה דבר.
ב. כספים אלה נמשכו על ידי ב., ונמסרו לת.
ג. המבנה של משיכת כספים אלה, אשר מכונה "הלוואת בעלים", אינה מדויקת. במונחים הרגילים, "הלוואת בעלים", היא הלוואה אשר הבעלים מעניקים לעסק, ולא כספים אשר אחד הבעלים לווה מהעסק.
ד. ת. חייבת את הסכום הזה לעסקים, ולאחר שקבעתי שלא. לא מגיעות מניות בחברת ס. בע"מ, החיוב יושב ליתר בעלי המניות, דהיינו ש., ל. ועזבונה של ב., במועד אשר יוסכם.
ה. החוב הוא כאמור 130,000 דולר ארה"ב בצירוף 5% ריבית שנתית.
ו. אכן נכון שהחברה לא תבעה את החזר הכספים, אך החוב אינו שנוי במחלוקת, וחלק זה של פסק הדין ניתן כדי למנוע התדיינות מיותרות נוספות.