15. לצורך מימון רכישת הבית בסך של למעלה משלושה מיליון ₪ פנתה הנתבעת לדבריה תחילה לבנק מזרחי, בו התנהלו חשבונותיה האישיים. הבנק התעכב ודרש מסמכים רבים, ומאחר והיתה לה הסכמה עם המוכרים שתהיה לה עדיפות ברכישת הבית רק לימים ספורים, היא פנתה לחברה הקרוב רועי חיון, שחלק מעסקיו במתן הלוואות בריבית, שהסכים להלוות לה שלושה וחצי מיליון ₪, לתקופה של עד חצי שנה, ובתשלום ריבית. את הריבית שילמה לו בשיקים נפרדים, לדבריה. העדה אישרה, כי רכשת את הבית ללא שום הון עצמי משלה [פט. עמ' 87-88]. את ההלוואה לרועי חיון החזירה בפברואר ובמארס 2012 מכספים שקיבלה מיצחק מירלשווילי, אדם עתיר ממון המתגורר בשכנות אליה ועמו יצרה, לדבריה, יחסי משפחה, ואשר הסכים להלוות לה 2 מיליון ₪ לשנה ללא ריבית. כן עשתה שימוש לצורך האמור בכספים שלוותה מבנק מזרחי בתמורה לשיעבוד משרדי חברתה ורכבה [פט. בעמ' 91-92].
16. לשאלה מדוע נרשמה הערת אזהרה על שם רועי חיון ב- 5.3.12, אחרי שקיבל חצי מההחזר וימים ספורים לפני קבלת החצי השני של ההחזר, השיבה: "יש עורך דין שייצג את שנינו בעסקה הזאתי, [...] הוא היה אמור לבצע את כל ההליכים ואם הוא רשם את הערת אזהרה לפני או אחרי אין לי מושג" [פט. עמ' 90, שו' 26-28].
בשנת 2009 – 2010 "כשהייתה לי כוונה" [פט. עמ' 89 שו' 5] שלח הבנק שמאי להערכת שוויו של הבית. לדבריה, אז הוערך הבית בכ-2,800,000 ₪. העדה הוסיפה והסבירה כי שוויו הנמוך של הבית נובע מכך "שכל הצנרת שלו אכולה, כל החשמל, נזילות [...] בית מאוד מאוד ישן ורעוע [...] אתה מדבר על שטח של 400 מטר, לא על דונם ולא על שני דונם [...] יש כל מיני שיקולים" [פט. עמ' 89].
לשאלה מדוע, חרף יחסי הקרבה בינה לבין מירלשווילי פתח האחרון תיק בהוצאה לפועל כנגדה למימוש משכנתא ואף מינה כונס נכסים על הנכס, השיבה כי היחסים ביניהם עלו על שרטון, ובמיוחד לנוכח ניסיון כושל שלה להקים חנות אופנה בשותפות עם אשתו. לאחר שדיברה איתו, הקפיא את ההליכים. משהטיח בפניה בא כוח התובע, כי מי שניהל את המשא ומתן עם מירלשווילי היה הנתבע השיבה, כי זה לא נכון, וכי השניים קשורים בעניינים אחרים [פט. עמ' 92-93].
17. העדה נחקרה ממושכות על טיב יחסיה עם הנתבע והיקף השיתוף ביניהם ברכושם ובחיי היומיום והשגרה. תחילה אמר לה בא כוח התובע כי למעשה מי שמנהל את "העסקים המשפחתיים וכל נושא התיווך" [פט. עמ' 96 שו' 21] הוא הנתבע ואילו היא אחראית רק על ניהול חנות האופנה שפתחה. לכך השיבה "אתה טועה טעות חמורה מאד"[שם, שו' 28] וציינה כי היא פועלת בתחומי עניין רבים, בהיותה "אשת עסקים" [שם, שו' 32]. לשאלה כיצד מתיישב הדבר עם העובדה שהיא נכה 75% ואף טענה להיותה מרותקת לכסא גלגלים בעבר, השיבה כי עברו עליה תקופות קשות בעבר, כלשונה "החלטתי שאני לא מוותרת על החיים שלי ואני אקום וכל יום שאני יכולה לעבוד אני אעבוד מהבוקר עד הלילה ככל שאני יכולה" [פט. עמ' 97 שו' 5-8]. לדבריה היא עובדת מרבית שעות היממה, כ-14 שעות ביום. כשנשאלה מי נשאר אם כך להשגיח על הילדים ציינה שהם במסגרות עד שעות מאוחרות ואחר כך יש לה עוזרת שמטפלת בהם. העדה אף הדגישה שהנתבע אינו מבלה בבית עם הילדים במהלך היום: "כשצריך לא יודעת מה, להיות קצת עם הילדים ולשעשע אותם אז מידי פעם הוא נרתם לזה אבל רוב הזמן אני זאתי שעושה את המשימות שצריך לעשות" [שם, שו' 30-32]. לשאלת בא כוח התובע מדוע אם כן צריך הנתבע להתגורר באותו הבית עמם, לכך השיבה "הוא גר ביחידה נפרדת" ואז הוסיפה "כי קשה לו, אני רוצה לעזור לו [...] אין לו אפשרות כרגע לממן לעצמו בית אחר" ולבסוף ציינה: "זה טוב לי בשביל הילדים כי ככה אני חושבת שהילדים צריכים לראות את הדמות של אבא שלהם מדי פעם בבית" [פט. עמ' 98].