לדבריה, רישיון התיווך הפורמאלי היה רק לה והנתבע היה מסייע לה במכירות נדל"ן בלבד, בכך היה מאד מוכשר, הוא קיבל משכורת בסכום של 5,500 ₪, ממנה קיזזה הנתבעת 3000 ₪ עבור שכר דירה ו- 2500 ₪ מזונות ששילם לה. משהופנתה לפרסום ברשת האינטרנט בו מופיע כי הנתבע היה אחראי על עסקאות נדל"ן בשווי של מאות מיליוני ₪ שלא דרך חברת איליה שירת הים וכיצד זה מתיישב עם רצונו לעבוד בעבורה בתמורה ל- 5500 ₪ , לכך השיבה: "קודם כל, זה שזה רשום פה זה לא אומר שזה בהכרח נכון" [פט. עמ' 75 שו' 26]. אין הסבר לגובה המשכורת שנקבע לנתבע, ואין בפניי ראייה לכך שגובה המשכורת משקף נאמנה את תרומתו של הנתבע לעסקיה של הנתבעת.
משנתבקשה לפרט איזה עסקאות נדל"ן היא ביצעה בעצמה בעבור חברת איליה שירת הים השיבה: "אני עשיתי עסקאות עם יוסי אברהמי, עם חג'ג' [...] תיווך של דירות ומשרדים בפרויקטים שהם בונים [...] תיווך זה עסקאות שנעשות אחת ל-. זה לא עסקאות שנעשות כל יום. אני לא משרד תיווך..." [פט. עמ' 75-76] לשאלה מה היקף ההכנסות השנתי של חברת איליה שירת הים השיבה "זה משתנה"[שם].
12. לעדה הוצגו מספר תמונות שפורסמו בעיתונים שונים לאורך השנים, שבהן היא מצולמת יחד עם הנתבע כזוג . בהתייחסה לשתי התמונות שהופיעו עם גרפיקה של עמוד השער של המגזינים המוכרים "גלאמור" ו- "ווג" (ת/6, ת/7) ציינה כי אלה תמונות שעברו עיבוד, מאחר ומעולם לא פורסמה תמונתה בשעריהם, אך התמונות עצמן אותנטיות ולמרות שתאריך הפרסום הנקוב הוא מ- 16.11.11 התמונות צולמו עוד לפני 2005, והיא בחודש התשיעי להריונה באחת מהן.
13. ב- 15.12.11 נחתם הסכם המכר בגין הבית האמור [נספח 9 לתצהיר הנתבעת]. לשאלה כיצד חתמה על הסכם המכר לרכישת הבית האמור ב- 15.12.11, יומיים בלבד לאחר שילדה (ב- 13.12.11), השיבה, כי התאריך בהסכם המכר אינו התאריך בו חתמה על ההסכם, כך בלשונה:
"הוא לא פיקציה, זה התאריך שהיה צריך להיחתם, אני אסביר לך מה קרה, בעל הבית שרכשנו ממנו את הדירה אמר לנו שההורה נפטר, היה לעורך דין ייפוי כוח בלתי חוזר למכור את הבית, היה סיפור עם היורשים, אני לא יודעת, יכול להיות שהוא השאיר את התאריך מהסיבות שלו, אבל בדצמבר רכשתי את הבית, אבל יומיים אחרי זה סביר להניח שלא." [פט. עמ' 80].
לבסוף הוסיפה ואישרה כי לנתבע לא היתה שום מעורבות ברכישת הבית.
14. טרם רכישת הבית, בני הזוג שכרו אותו מיום 30.8.05 [ר' הסכם השכירות נספח 5 לכתב ההגנה מטעם הנתבע ר' הסכם שכירות בין הנתבע לבין שרון שמואל, נספח 8 לתצהיר הנתבעת (להלן: "הסכם השכירות הראשון")]. לדבריה, על הסכם השכירות המקורי עם בעל הבית האמור חתם הנתבע לבדו. "מנהלת סלע" השתתפו בתשלום שכר דירה בסך של 500 דולר לחודש מיום הפינוי מגוש קטיף, ויתר שכר הדירה התחלק ביניהם. לדבריה, היא מודעת לכך שהיה הליך משפטי בין הנתבע לבין בעל הבית [ר' ת/8] אך לא היתה מודעת לטיבו באופן כולל, רק לתוצאה של צו פינוי מהנכס שהוצא להם במהלכו. לשיפוץ, שנעשה בבית בעת ששכרו אותו, היתה מודעת, אך לא ידעה על היקפו בסך של מיליון ₪ כטענת הנתבע בהליכים משפטיים נוספים שניהל עם בעל הבית [ת/9 וכן דבריה של הנתבעת בפט. עמ' 81-83]. ההשקעה הגדולה של הנתבע בשיפוץ הבית לא באה לידי ביטוי, לטענתה, בהסכם המכר אליו לא היה קשור כלל, אלא בהפחתה של דמי השכירות בתקופה בה שכרו את הבית האמור [פט. עמ' 86]. ברור שהפעילות המתוארת של הנתבע ביחסים עם הבעלים של בית המגורים של הנתבעים, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה בהליך שבפניי של הנתבעת.