6. העותרים מוסיפים וטוענים כי הם עומדים בכל תנאי הסף, וכי מספר ילדיהם אינו רלבנטי אף לא לאחד מן הקריטריונים הקבועים בסעיף 5 לחוק, שהינם: הבטחת טובת הילד שייוולד ושלומו; מניעת קיפוח האם הנושאת או ניצולה; והבנת משמעות ההסכם ותוצאותיו על ידי הצדדים. עוד טוענים העותרים כי הפונדקאות בישראל אינה משאב ציבורי מוגבל, שכן מספר הנשים הפנויות הנכונות להיות אמהות פונדקאיות עולה בהרבה על מספר הזוגות הנזקקים לשירות זה. לשיטתם, אם היה הביקוש עולה על ההיצע, כי אז מספר הילדים שיש לזוג ההורים המיועדים עשוי היה להיות שיקול רלבנטי. ואולם, מאחר שבפועל אין מדובר בהקצאת משאב ציבורי מוגבל – הוועדה אינה רשאית כלל לשקול את מספר ילדיהם של זוג ההורים המיועדים. מטעם זה, כך טוענים הם, יש לדחות את טענות המשיבים ככל שהן נסמכות על השוואה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות), המגביל את הזכאות לטיפולי הפריה חוץ גופית, בגדר סל השירותים הבסיסי, להולדת שני ילדים (בפריט 6(ד) לתוספת השנייה). העותרים מציינים לעניין זה כי ההשוואה אינה רלבנטית, שכן חוק ביטוח בריאות מווסת ומקצה משאבים ציבוריים מוגבלים, הגבלה שאינה קיימת ביחס למספר הנשים הנכונות להיות אמהות פונדקאיות.
עמדת המשיבים
7. בתגובתם ובכתב תשובתם טוענים המשיבים כי החלטתם היא "עניינית, מקצועית וסבירה", ומשקפת איזון לגיטימי וראוי בין האינטרסים המעורבים בסוגיה. המשיבים נסמכים על הנחיות פנימיות לוועדה לאישור הסכמים, שהוציא היועץ המשפטי לממשלה ביום 12.5.1999 (להלן: ההנחיות הפנימיות), אשר התייחסו בין השאר לשאלה אם לאשר הסכם של הורים אשר יש להם כבר ילד משותף אחד. לשיטת המשיבים, מן ההנחיות (כמו גם מהוראותיו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי), עולה גישה הרואה במשפחה בת שני ילדים את מימוש הזכות להורות. מעבר לשני ילדים, כך נטען, משקפות ההנחיות עמדה ברורה ולפיה, ככלל אין לאשר בקשות לשימוש בהליך הפונדקאות לשם הולדת ילד שלישי ומעבר לכך. המשיבים סבורים כי העמדה העולה מן ההנחיות משקפת נקודת איזון, המכירה במורכבות תהליך הפונדקאות, ובחיוניות שקילת שיקולים אחרים, נוסף על רצון ההורים, ובהם ההשלכות שיש למימוש רצון זה על גופה של האם הנושאת ועל בריאותה. עוד סבורים המשיבים כי עמדתם הינה למצער סבירה ומשקפת איזון ראוי בין האינטרסים המורכבים המשמשים בעניין, ועל כן אין מקום להתערב בה.