דיון והכרעה
39. בפתח הדברים ראוי להביע צער על כך שהצדדים, המחויבים כולם למטרותיה של העמותה, לא השכילו להגיע להבנות ביניהם.
40. אקדים ואומר כי אני מסכימה עם התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לחברותם של המשיבים בעמותה, גם אם דרכי לתוצאה זו שונה. לצד זאת, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל בחלקו בכל הנוגע לקביעות שעניינן אי-חברותם של ורמן והמערערים 11-6. בעניין זה, לדידי, לא מוצה הבירור. על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו, במובן זה שהתיק יושב לבית המשפט המחוזי להמשך הדיון בנקודה זו בלבד. הכול – כמפורט להלן.
41. נקודת המוצא לדיון כולו מצויה בהסדרים שנקבעו בחוק העמותות לעניין התחלת חברות בעמותה ופקיעתה. לפי הוראות אלה, תקנון העמותה הוא הקובע את הכללים החלים על קבלת אדם לעמותה, וכן את הכללים לפקיעת החברות, וזאת בכפוף לסייגים שנקבעו בחוק העמותות (סעיף 16 לחוק העמותות). לכללים אלה יש משמעות רבה לא רק מן ההיבט הסטטוטורי. חברות בעמותה היא אחד הביטויים לחופש ההתאגדות, שהוא בגדר זכות יסוד (ראו: ע"א 1282/93 רשמת העמותות נ' כהנא, פ''ד מז(4) 100, 106 (1993); בג"ץ 1398/04 בן חורין נ' רשמת העמותות, פסקה 5 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ריבלין (19.1.2006); ע"א 1775/10 עמותת קרית נדבורנה – בני ברק נ' רשם העמותות, פסקאות 16 ו-20 (11.5.2011); דוד א' פרנקל דיני עמותות בישראל 17 (מהדורה שניה, 2012) (להלן: פרנקל); בן-ציון גרינברגר ונחמיה בן-תור דיני עמותות – להלכה ולמעשה כרך א 9 (מהדורה שניה, 2013) (להלן: גרינברגר ובן-תור)). חברות בעמותה ופרישה מחברות כזו הן פעולות חשובות המביאות לידי ביטוי חירות בסיסית זו, שיש לה משמעות אקספרסיבית ומעשית כאחת. לצורך הדיון, אין זה מעלה או מוריד שחברות בעמותה אינה מעניקה זכויות ממוניות (בשונה מבעלות במניות של תאגיד מסוג אחר, כדוגמת חברה או אגודה שיתופית). כפועל יוצא – אין מקום להכיר בצירופו של אדם לעמותה מבלי שנתן את הסכמתו לכך, ואין מקום להפסיק חברותו של אדם בעמותה מבלי שביקש זאת או מבלי שנתקיימו העילות בתקנונה המאפשרות הוצאתו ללא הסכמה. היבטים מהותיים אלו אוצלים אף על יישומם של דיני ההתיישנות במקרה דנן, ובהם נפתח.
סוגית ההתיישנות והשיהוי
42. ארבע שאלות ניצבות בפנינו בקשר לדיני ההתיישנות והשיהוי: ראשית, האם תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר חברותו של אדם בעמותה נתונה להתיישנות. שנית, האם ניתן לומר בענייננו שטענת ההתיישנות הועלתה על-ידי המערערים ב"הזדמנות הראשונה" (סעיף 3 לחוק ההתיישנות). שלישית, ורק בהנחה שהתשובה לשתי השאלות הקודמות היא חיובית, מתי יש לומר שהחל בענייננו מרוץ ההתיישנות, בהתייחס – בין השאר – לכלל הגילוי המאוחר (סעיף 8 לחוק ההתיישנות). שאלה רביעית, היא אם יש לומר כי תובענת המשיבים הוגשה בשיהוי המצדיק לדחותה כשלעצמו.