טענות המערערים
24. טענות התיישנות ושיהוי – המערערים טוענים כי היה מקום לדחות את תובענת המשיבים על הסף, מטעמי התיישנות. לטענתם, ענייננו הוא דוגמה מובהקת למקרה שבו יש להחיל מחסום התיישנות, בהתחשב בכך שהמשיבים ידעו, ולמצער היו יכולים לדעת, כי לכל המאוחר החל בשנת 2004 – שבה הועברה רשימת החברים לצורך גיבושו של דו"ח רשם העמותות – העמותה לא הכירה במרביתם כחברים. המערערים מצביעים בהקשר זה, בין היתר, על כך שהמשיב 1 היה מודע בזמן אמת לבדיקה שערך רשם העמותות לצורך גיבוש הדו"ח, וכן טוענים כי המשיבים 3-2 ו-11-10 היו ערים לאורך השנים לכך שהמשיבים 1 ו-9-4 לא נחשבו לחברים בעמותה. לשיטת המערערים, לצורך כך אין זה משנה אם אי-ההכרה במשיבים כחברים בעמותה נעשתה כדין. המערערים מוסיפים וטוענים כי העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר שהוגשה לבית המשפט המחוזי התובענה מטעם המשיבים, ועל כן יש לדחות כל טענה לפיה היה עליהם להקדים ולהעלות טענה זו כבר במסגרת התדיינויות קודמות בין הצדדים. כמו כן, המערערים טוענים כי ממילא לאחר שנים שבהן המשיבים הראו כי הם משלימים ומסכימים עם העובדה שהם אינם נחשבים לחברי העמותה, היה מקום לקבוע שהתובענה אף לוקה בשיהוי ניכר ולדחותה אף מן הטעם הזה בלבד.
25. יצוין כי לאחר שהתקיים הדיון בפנינו, ביקשו המערערים להשלים טיעוניהם בהיבט של דיני ההתיישנות בכלל, ובפרט בעניין העדר תחולתו של כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. לנוכח חשיבותן של סוגיות אלו לדיון בערעור, נענינו לבקשותיהם תוך מתן רשות למשיבים להגיב.
26. במסגרת השלמת הטיעון, המערערים טענו כי אין לראות בהליכים הקודמים שעסקו בסעדים זמניים והסתיימו עוד לפני שהוגשה התובענה דנן כהזדמנות הראשונה שניתנה להם להעלאת טענת ההתיישנות. בנוסף, המערערים הדגישו כי לשיטתם יש לומר שמרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר בשנת 2004, עת הועברה רשימת חברי העמותה לצורך גיבושו של דו"ח רשם העמותות, בה לא נכללו המשיבים 1 ו-9-4. כמו כן, המערערים הצביעו על כך שכלל הגילוי המאוחר הוא חריג לדיני ההתיישנות הרגילים, ומכאן שהנטל להוכיח כי הוא מתקיים – ולמעשה משהה את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות – רובץ לפתחו של הטוען לקיומו. בהמשך לכך, נטען כי המשיבים לא הוכיחו שלא ידעו כי העמותה לא ראתה בהם כחבריה לאורך השנים. המערערים הוסיפו וטענו כי אילו המשיבים היו נוהגים בזהירות סבירה, ומבקשים להגיע במשך השנים לאסיפות הכלליות, עמדתה של העמותה הייתה נודעת להם. מעבר לכך, נטען כי כחברי עמותה "סבירים" הייתה על המשיבים אף חובה להביע התעניינות בפעילות העמותה. המערערים ציינו עוד כי מעדותו של המשיב 10 בבית המשפט המחוזי עלה כי המשיבים לא זומנו אל האסיפות הכלליות שקיימה העמותה מאז שנת 1996, וטענו כי אי-זימונם היה צריך לכל הפחות לעורר בלבם חשד המחייב בדיקה מצדם.