27. טענות לעניין נטלי ההוכחה – לגוף הדברים, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בהקצאת נטלי ההוכחה. לשיטת המערערים, לא היה מקום לקבוע שהם היו צריכים לשאת בנטל הוכחת פרישתם של המשיבים מהעמותה, ואף היה צריך להטיל על המשיבים נטל הוכחה מוגבר משום שהתנהלותם הדיונית הסבה נזק ראייתי. המערערים מדגישים בהקשר זה את חובת העמותה על-פי דין לשמור את מסמכיה למשך שבע שנים בלבד (שנגזרת מן הדין הכללי), והרשות העומדת לה לבערם לאחר מכן. המערערים מטעימים כי הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו בהיבט זה מובילה לתוצאה קשה, מאחר שכל חבר שפרש מעמותה יוכל לטעון כי הוא עדיין חבר בה גם שנים רבות לאחר מכן, בשלב שבו בוערה הודעת הפרישה שמסר בשעתו. כמו כן, המערערים מצביעים על כך שלאי-ההקפדה על ניהולו של פנקס החברים בעמותה יכולה להיות רלוונטיות לכל היותר ביחס לתקופה שלאחר פרסום דו"ח רשם העמותות, אשר במסגרת הכנתו הועברה רשימת חברים עדכנית שבה כאמור לא נכללו מרבית המשיבים.
28. טענות לגוף הדברים בעניין פרישת המשיבים מהעמותה – המערערים גורסים כי אף בהנחה שנטל ההוכחה היה מוטל לפתחם, יש לקבוע כי הם עמדו בו והוכיחו כדבעי שהמשיבים הודיעו בכתב על פרישתם מהעמותה. לטענתם, גרסה זו מתיישבת עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר אי-מעורבותם של המשיבים בפעילות העמותה לאורך השנים. המערערים מוסיפים כי הדברים נכונים מקל וחומר ביחס למשיבים 9-5, אשר לטענת המערערים לא הצהירו או העידו על כך שלא פרשו מהעמותה.
29. נוסף על האמור, המערערים טוענים כי התנהלותם של המשיבים עולה כדי פרישה מהעמותה וכי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שהודעת פרישה בכתב היא תנאי בלעדיו אין לשכלולה של פרישה מהעמותה. המערערים טוענים כי אין לפרש את סעיף 3(א)(2) לתקנון כמחייב שפרישה של חבר תיעשה בדרך של מתן הודעה על כך בכתב, וכי תכליתה של ההודעה היא אך להיטיב עם העמותה ולאפשר לה להיערך לפרישתו של החבר. במלים אחרות, נטען כי להודעת הפרישה מעמד דקלרטיבי בלבד, וכי היא אינה מכוננת את עצם פעולת הפרישה.
30. טענות לגוף הדברים בעניין חברותם של המערערים בעמותה – באשר לורמן ולמערערים 11-6, נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הם אינם חברי העמותה התבססה רק על העובדה שלא התייצבו לדיון שהתקיים בפניו, באופן שמנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולהלכה הפסוקה. המערערים טוענים כי בית המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלדון בעניינם של חלק מהחברים רק מהטעם שלא התייצבו להליך, ובפרט מקום שבו נטען כי עמדתם של ורמן והמערערים 11-6 יוצגה בהליך על-ידי המערערים 4-1, ואלו הביאו ראיות משמעותיות להוכחת חברותם בעמותה. כמו כן, נטען כי אי-ההכרה בחברותם של ורמן והמערערים 11-6 אינה עולה בקנה אחד עם כמה מקביעותיו היסודיות של בית המשפט המחוזי – בכל הנוגע לדרכים האפשריות לפקיעת חברות בעמותה; בכל הנוגע למניעותם של המשיבים מלטעון כנגד החלטות שהתקבלו בתקופה שבה לא פעלו בעמותה; וכן בכל הנוגע להכרה בחברותו בעמותה של המערער 1 (אשר התקבל כחבר בעמותה יחד עם ורמן, באותה החלטת ועד מיום 3.11.2011), בחברותם של המערערים 4-3 (אשר, כחברי ועד, קיבלו את המערערים 11-6 כחברים בעמותה בהחלטה מיום 1.12.2014) ובחברותו של מטר (אשר לא צורף כצד להליך מלכתחילה).
טענות המשיבים