31. המשיבים טוענים כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי או לגזור מהם מסקנה משפטית שונה מזו שנפסקה. בעיקרו של דבר, המשיבים טוענים כי בדין נפסק שהיו חברי העמותה משלביה הראשונים וכי לא חל לאורך השנים כל שינוי במעמדם.
32. טענות התיישנות ושיהוי – המשיבים מטעימים כי אין מקום לקבל את טענות הסף שהעלו המערערים בדבר התיישנות ושיהוי. באופן כללי, נטען כי קבלתן של טענות המערערים במישורים אלו, כמו גם במישור הנזק הראייתי, תאלץ חברי עמותות לפנות לערכאות אחת לשבע שנים על מנת "לחדש" את חברותם, מחשש שמא זו פקעה מאליה. המשיבים סבורים אפוא כי יש לאמץ את עמדתו העקרונית של בית המשפט המחוזי, לפיה אין תחולה בהליך זה לדיני ההתיישנות. המשיבים סומכים את ידם על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, כי ההצהרות שנמסרו מטעם העמותה לשם גיבוש דו"ח רשם העמותות אינן בעלות מעמד מחייב לפי דין, ומכאן שאין בכוחן להקים מחסום התיישנות. מאותם טעמים, נטען כי אין לקבל גם את הטענות שהעלו המערערים בדבר שיהוי שחל בהגשת התובענה. מכל מקום, המשיבים טוענים כי יש לדחות כל טענה להתיישנות גם משום שלא הועלתה על-ידי המערערים בהזדמנות הראשונה לכך, וזאת בהתייחס להתדיינויות הקודמות בין הצדדים, ובראשן הבקשה לסעדים זמניים שנזכרה בפסקה 10 לעיל.
33. אף המשיבים הגישו לאחר הדיון השלמת טיעון בהיבט של דיני ההתיישנות. ראשית, המשיבים חזרו על טענתם כי המערערים לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לכך, ועל כן היה מקום לדחותה על הסף. המשיבים טענו בהקשר זה כי התובענה מושא הערעור דנן נדונה במסגרת הליך שקיבל מספר שונה ממספר ההליך שקיבלה הבקשה לסעדים זמניים שהגישו ביום 3.3.2015 מסיבה טכנית בלבד, וכי ממילא בקשות שהגישו באי-כוח המערערים לצירוף צד להליך (ביום 21.5.2015) ולביטול המרצת הפתיחה (ביום 2.6.2015) הוגשו לאחר שהוגשה התובענה, ולא נזכרה בהן כל טענה להתיישנות. שנית, המשיבים הטעימו כי לא היה מקום לכך שיטענו לתחולתו של כלל הגילוי המאוחר בנסיבות שבהן טענו כי דיני ההתיישנות כלל אינם חלים על התובענה שהגישו. המשיבים הדגישו כי בית המשפט המחוזי – אשר דחה כאמור את טענת ההתיישנות לגופה – כלל לא דן באופן ממצה בתחולתו של כלל הגילוי המאוחר וממילא לא קיים את הבירור העובדתי הנדרש ביחס לכך. כמו כן, המשיבים טענו כי טענתם של המערערים בכל הנוגע לאי-עמידתם בחובותיהם כחברים בעמותה (ועל כן לאי-עמידתם בדרישת הסבירות בהקשרו של כלל הגילוי המאוחר) הועלתה לראשונה בהשלמת הטיעון ומהווה הרחבת חזית אסורה.