יש לזכור שהעיקרון המנחה לגבי שימוש בזרע לצורך הבאת ילד לעולם הוא לעולם רצונו (המפורש או המשוער) של בעל הזרע, ולא אינטרסים או רצונות, כנים מובנים ככל שיהיו, של אנשים אחרים, לרבות בני המשפחה הקרובים ביותר. תאי הזרע שבגופו של אדם שנפטר אינם "נכס" ואינם חלק מהעיזבון. בהיעדר ביטוי ברור לרצונו של אדם, אין לייחס לכל נפטר רצון ל"המשכיות הזרע" בדרך של הפרייתה של אישה שלא בחר להביא איתה ילד לעולם בחייו (דו"ח ועדת מור יוסף, עמ' 44).
משכך הם פני הדברים – עם כל הצער והאמפתיה לליבם של ההורים, וההבנה שלא ניתן להבין עד תום, בהיעדר אינדיקציות ברורות לרצונו המשוער של המנוח, לא ניתן להעניק להם את הסעד אותו הם מבקשים.
7. וכאן המקום להדגיש כי, להבנתי, אין הסכמה בין שופטי הרוב בהלכת פלונית לעניין קיומם של מקרים חריגים המאפשרים להכיר ברצון משוער של המנוח להביא ילדים לעולם שלא מבת זוגו, שעה שלמנוח הייתה בת זוג קבועה במועד פטירתו. אלא שאין בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי. להשקפתי, קריאה מדוקדקת של כל עמדות שופטי הרוב, מלמדת כי אין מקום להיעתר לבקשת ההורים במקרה זה, על יסוד הנסיבות שהוצגו. הדגש בחלק זה יהא העמדות השונות של השופטים בעניין פלונית, ביחס לשאלה האם יש בהן כדי להשליך על ההכרעה בתיק זה. כך על-פי הנתונים הרלוונטיים שהוצגו במקרה דנן.
כפי שהוזכר, בית המשפט המחוזי נתן משקל רב בפסק דינו לעמדת הנשיאה א' חיות בעניין פלונית, אשר ציינה בחוות דעתה כי יש מקום להכיר במקרים חריגים ביחס להורים בשני מובנים. המובן הראשון הוא על דרך השלילה:
הנחת המוצא היא, כאמור, שהיה מבקש לעשות כן עם מי שהייתה בת זוגו בעת פטירתו. ככל שבת הזוג מבקשת לממש את הרצון המשוער המקופל בהנחת המוצא הזו, עשויה להתעורר השאלה האם יש לאפשר להורי המנוח הבאת ראיות לסתור על מנת למנוע נטילה או שימוש בזרעו כאמור. לדעתי, ייתכנו מצבים חריגים שבהם יהיה מקום לאפשר להורים לעשות כן, למשל אם יש בידם להראות כי המנוח לא חפץ גם בחייו להביא ילדים לעולם או למשל אם יש בידם להראות כי המנוח היה בהליכי גירושין או פרידה מבת הזוג ואין להניח כי היה מעוניין בהבאת צאצאים עמה בחייו או במותו (שם, פסקה 30).
המובן השני הוא על דרך החיוב:
כפי שצוין, ייתכנו מצבים חריגים ונדירים שבהם מן הראוי לאפשר להורים לסתור את ההנחה שבבסיס הנחיית היועץ. אפשרות זו קיימת לא רק כאשר הם מבקשים להתנגד לבקשת בת הזוג לעשות שימוש בזרעו של הנפטר, במקרים דוגמת אלה הנזכרים לעיל, אלא גם כאשר ההורים מבקשים להוכיח כי רצונו המשוער של המנוח להעמיד צאצאים לאחר מותו לא התמצה בהבאת ילדים רק עם מי שהייתה בת זוגו בעת פטירתו. כך למשל, אם יש בידי הורים להראות כי לפני הפטירה היחסים בין בני הזוג היו עכורים והמנוח אף הביע רצון להוליד ילדים שלא במסגרת התא המשפחתי שלהם או אפילו עשה צעד לקראת מהלך כזה וניסה לאתר אישה אשר תהיה נכונה לשתף עמו פעולה לצורך כך. אך חשוב להדגיש כי פתח כזה להצגת ראיות לסתור חייב להיות מבוסס על מצב דברים ועל אינדיקציות להבעת רצון משוער של המנוח ערב פטירתו שכן זוהי נקודת הזמן הקובעת לצורך כך (שם, פסקה 31).