חשוב לסכם את שני המובנים. המובן הראשון מתייחס למקרה שבו הורי הנפטר מתנגדים לשימוש בזרעו עם בת זוגו. המובן השני מתייחס למקרה ההפוך, בו הורי הנפטר תומכים בכך שייעשה שימוש בזרעו שלא עם בת זוגו. אלא, וכאן הדגש, המשותף לשני המובנים הוא כי עסקינן בתרומה של הבאת ראיות שנועדו להבהיר את עמדת הנפטר, בדבר השימוש בזרעו. הם אינם מביעים את עמדתם שלהם, אלא את זו של הנפטר. כוחם בהצגת עמדתו. זאת ביחס למקרים חריגים שנסובים סביב, למשל, הליך פרידה בין הנפטר לבת זוגו הקבועה. כך בשני המובנים. אין להם מעמד כבת הזוג. אין הנחה כי רצונם משקף את רצון בנם. תפקידם להציג תמונה עובדתית של רצונו המשוער של הנפטר. ההורים במקרה דנן נהגו בדרך זו, בעיקר בכל הקשור להתנהגותו של המנוח עובר למותו של אחיו. נדרשתי לעניין ראיה זו לעיל. כאן הדגש הוא שכוחם אינו מעבר לאמור. כך גם עולה מעמדת היועץ המשפטי לממשלה. כמובן, אין בכך כדי להמעיט מהסבל והטרגדיה שאופפים את ההורים, אך ההנחה היא כי כאשר לנפטר בת זוג קבועה, היא בעמדה אחרת בכל הקשור להוכחת רצונו להביא יחד עמה ילדים לעולם.
סוגיה זו זכתה להתייחסות גם בחוות דעתו של השופט י' עמית, אשר הותיר את השאלה בצריך עיון:
במישור העקרוני, אני מצטרף אפוא לעמדתה של השופטת חיות, לפיה יש לאמץ את הגישה בהנחיות היועץ המשפטי. לכן, ככלל, במקרה שבת הזוג מתנגדת לעשיית שימוש בזרע, אין מעמד להורי הנפטר להוכיח כי רצונו המשוער של הנפטר היה כי ייעשה שימוש בזרעו להפריית אישה אחרת, שאינה בת הזוג (ונותיר בצריך עיון את המצב בו אין בת זוג, או שבת הזוג אינה מבקשת לעשות בעצמה שימוש בזרעו של המנוח) (שם, פסקה 1).
ניתן לראות אפוא כי מעבר להותרת הסוגיה בצריך עיון, הציג השופט עמית עמדה לפיה בהינתן התנגדות של בת הזוג, הורי הנפטר אינם בעלי מעמד להוכיח כי הנפטר רצה שייעשה שימוש בזרעו לשם הפריית מי שלא הייתה בת זוגו בעת פטירתו.
השופט מ' מזוז התייחס אף הוא לסוגיה זו ומדבריו נובע, להבנתי, כי בהיעדר הוראה מפורשת מהנפטר, אין להתיר לאחר מלבד בת הזוג לעשות שימוש בזרעו של המנוח:
פריצת המגבלה שנקבעה, של שימוש בזרע נפטר רק על ידי בת זוגו כאמור, עלולה לחייב הכרעות ערכיות על ידי בתי המשפט במגוון שאלות רגישות, וזאת בהעדר עוגן חוקי ובסיס משפטי עיוני כמפורט לעיל. פריצה כזו עלולה גם להוביל להתרת הרסן ולמצב בו לא ניתן יהיה להתוות את גדריו של תחום מורכב ורגיש זה, ופסיקותיהם של בתי המשפט למשפחה במספר מקרים, לרבות במקרה דנן, יוכיחו (ראו פירוט בסעיפים 24 ו-30 לעמדת היועץ המשפטי לממשלה העדכנית לגבי המקרים בהם סטו בתי המשפט מההסדר בהנחיה, וכן ראו לאחרונה הרחבה נוספת בתמ"ש 16699-06-13 שחר נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (27.9.2016)). ודוק: גישות אחרות לגבי גבולותיו וגדריו הראויים של ההסדר הנוגע לשימוש בזרע נפטר הן כמובן לגיטימיות, אלא שכל הרחבה מעבר להיתר לבת הזוג יש בה לדעתי משום חריגה מגבולות הדין המצוי, והיא ענין למחוקק לענות בו (שם, פסקה 18; ההדגשות הוספו; כן ראו בע"מ 1943/17 שחר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.8.2017)).