לצד ההסכמה בין חבריי, נפלה מחלוקת ביניהם. הוסכם כי יש לדון בבקשה כערעור, ולאשר את התוצאה אליה הגיעו ערכאות קמא. המחלוקת היא בהנמקה ובעיגון המשפטי המוביל לתוצאה. חברי, השופט מ' מזוז, סבר כי חוק איסור הפליה חל על המקרה. לגישתו, המונח "מוצר" כולל התייחסות לדירות. כך מבחינה לשונית ומבחינה תכליתית. לעומת זאת חברי, השופט א' שטיין, הביע עמדה לפיה חוק איסור הפליה לא חל, כיוון שהמונח "מוצר" המופיע בחוק זה אינו מתייחס לדירות, כעולה, להשקפתו, מלשון החוק ומכוונת המחוקק.
לנוכח ההיבט העקרוני של הסוגיה, היועץ המשפטי לממשלה צורף להליך בפנינו. לגישתו, על קבלן פרטי שבונה על קרקעות המדינה ומשווק אותן, מוטלת החובה לנהוג בשוויון. מסקנה זו נובעת מדיני החוזים ובפרט מכוח עקרונות של תום לב ותקנת הציבור. בהקשר זה הובהר כי בעקבות עע"מ 1789/10 סבא נ' מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (7.11.2010), החלה הרשות למקרקעי ישראל להוסיף לחוזה ההתקשרות עם יזמים תנאי, לפיו היזם מתחייב להימנע מהפליה פסולה בעת שיווק יחידות הדיור. בשנת 2013 אף הודיעה הרשות כי לחוזים שיחתמו בעתיד תתווסף תניה הקובעת פיצויים מוסכמים של כ-15% מסכום התמורה המשולמת, בגין הפרת ההתחייבות שלא להפלות במכירה ושיווק יחידות דיור. ביחס לסלע המחלוקת שהתגלע בין חבריי – תחולת חוק איסור הפליה על מכירת מקרקעין – היועץ המשפטי לממשלה נמנע מלהביע עמדה בסוגיה וציין כי ישנם נימוקים כבדי משקל לכאן ולכאן.
2. יובהר כי ישנה נפקות למחלוקת שהתעוררה בין חבריי. אמנם קיימת ביניהם הסכמה לכך שקבלן אשר רכש זכויות במקרקעי המדינה אינו יכול להפלות בשיווק ובמכירת הדירות שייבנו על קרקעות אלו. זאת המסקנה העולה הן מקונסטרוקציה משפטית הנשענת על דיני החוזים והן מכזו הנשענת על חוק איסור הפליה. המחלוקת בין חבריי מקבלת ביטוי אופרטיבי במקרה השונה מזה שמונח לפנינו, בגדרו הגורם המפלה אינו רק חברה קבלנית שרכשה זכויות במקרקעי המדינה, אלא גם מי שעוסק בתחום ורכש את הקרקע מגורם פרטי. יוזכר כי חוק איסור הפליה חל על כל גורם "שעיסוקו בהספקת מוצר" (סעיף 3 לחוק איסור הפליה). פועל יוצא הוא שאם ייקבע כי המונח "מוצר" כולל דירות, הרי שהחוק יחול ביחס לכל מי שעוסק בהספקת דירות לציבור, להבדיל ממקרים שבהם המוכרת היא חברה קבלנית שרכשה זכויות בקרקע מן המדינה. לתוצאה זו הגיע חברי השופט מ' מזוז. לתפיסתו, תחולה זו של חוק איסור הפליה חשובה בפני עצמה בגדר מסר הצהרתי ונורמטיבי לציבור. השופט א' שטיין הציג הנמקה אחרת במקרה דנן. לעמדתו, האיסור להפלות חל במקרה זה הן מכוח דיני החוזים, כאמור; והן מכוח דיני הקניין, אשר מכפיפים את המקרקעין שהמדינה מכרה לחובת השוויון, בדומה לשיעבוד או זיקת הנאה. אולם חוק איסור הפליה אינו חל על מקרקעין, יהיו הרקע והצדדים לחוזה אשר יהיו. באשר למקרה שבו הקבלן רכש זכויות בקרקע מגורם פרטי, השופט א' שטיין ציין כי מדובר בסוגיה מורכבת ונמנע מלהכריע בה (ראו פסקה 24 לחוות דעתו).