ב. סירוב תשלום דמי שכירות בגין המבנה המשמש כמוסך
185. בהתאם להסכם השכירות שבין חברת המבנה למוסך, משלם המוסך לחברת המבנה דמי שכירות בסך של 21,000 ₪ לחודש (סעיף 7 לנספח כו' לתצהיר אלי). לטענת אלי, דמי שכירות אלו התחלקו שווה בשווה בין בעלי המניות עד סמוך למועד הגשת התביעה, אז חדלו הנתבעים מלהעביר לאלי את חלקו בתשלום דמי השכירות.
ובמה דברים אמורים?
186. כאמור לעיל, בסוף שנת 2012 נקלע המוסך לקשיים כספיים, ובעקבות זאת, התפטרו אלי, אדם וברוך מעבודתם במוסך והזרימו אליו את הכספים שקבלו מקופת הפיצויים כהלוואת בעלים. בד בבד החלו הצדדים לקבל שכר מחברת המבנה בגובה המשכורת ששולמה להם עובר להתפטרותם על ידי המוסך.
187. לטענת אלי, הואיל וחברת המבנה היא חברת החזקה וניהול, אשר עיסוקה הבלעדי הוא השכרת נכס, הרי שהתשלום ששילמה לבעלי המניות אינו שכר אלא חלוקת שיעור חלקם בדמי השכירות בגין הנכס, אשר שולם באמצעות תלוש משכורת (וראו עדותו של אלי, בעמ' 103-102 לפרוטוקול).
188. אין בידי לקבל טענה זו.
ראשית, מהעדויות שנשמעו לפניי עלה בבירור כי התפטרות הנתבעים מהמוסך הייתה מלאכותית ונועדה לאפשר את משיכת הפיצויים המגיעים להם והזרמתם בחזרה אל המוסך כהלוואת בעלים. התרשמתי כי בין הצדדים הייתה הסכמה כי עבור עבודתם במוסך (ולא בגין זכותם, ככל שזו קיימת, לקבל דמי שכירות כבעלי מניות) הם ימשיכו לקבל מחברת המבנה את אותו שכר ששולם קודם לכן על ידי המוסך. וראו בעניין זה את עדותו של הברמן, אשר שימש כמנהל החשבונות בתקופה הרלבנטית, בעמ' 77 לפרוטוקול:
"ש. הם קיבלו משכורת בתלוש שכר על עבודה במוסך, נכון? והיו עובדים במוסך?
ת. כן התלכלכו
ש. זאת אומרת זה שכר עבודה לכל דבר ועניין
ת. בהחלט
ש. ידוע לך על דמי שכירות?
ת. הם לא קיבלו דמי שכירות"
כך אף עלה מחקירתו של אלי, בעמ' 103 לפרוטוקול:
"ש. מתי התחלת לקבל שכירות? כך אתה קורא לזה.
ת. בשנת 2012 או 2013, החלטנו כתוצאה מהמצב הכספי ובגלל שהיינו צריכים כסף, לפטר את כל הבעלים.
ש. ממתי?
ת. בין שנת 2012-2013.
ש. כמה?
ת. בגובה השכר שלנו, 7,000 ש"ח ופעמיים 5,000 ש"ח. אני מדבר על נטו.
ש. משנת 2012-2013 אדם הפסיק לעבוד או המשיך?
ת. הוא הפסיק לעבוד? למה? הוא קיבל שכר בגובה השכירות בחברה שמשכירה את הנכס למוסך, פוטרנו מהחברה של המוסך ועברנו לעבוד בחברת הנכס."
189. למעשה, טענתו של אלי מבוססת על ההנחה כי אדם וברוך הסכימו שלא לקבל כל שכר על המשך עבודתם במוסך. הנחה זו לא הוכחה, לא מניה ולא מקצתיה, היא עומדת בניגוד לעדותו של הברמן, ואין בה כל הגיון עסקי - כלכלי. על כן, אני קובעת כי הכספים ששילמה חברת המבנה לבעלי המניות, לאחר פיטוריהם מהמוסך, שולמו עבור עבודתם במוסך.