190. שנית, הזכויות בנכס שייכות לחברת המבנה והיא זו הזכאית לקבל דמי שכירות עבור המבנה. מכאן, שטענתו של אלי מהווה למעשה דרישה לקבלת דיבידנד חודשי מהחברה, וזאת מבלי שהוכחה הסכמה או זכות קנויה בעניין זה.
191. בהקשר זה, טוען אלי כי גם עדנה מקבלת את חלקה בדמי השכירות באמצעות תלוש משכורת, ועל כן דינו אינו אמור להיות שונה מדינה. עדנה העידה לפניי כי במסגרת הסכם הפרישה מהחברות, הוסכם כי דמי השכירות ישולמו לה באמצעות תלוש משכורת (עמ' 553 לפרוטוקול). המדובר בהסכמה חוזית שנעשתה בין חברת המבנה לעדנה. לא מצאתי כי הסכמה דומה נעשתה בענייננו של אלי כמו גם לא הוכח כי הסכמה דומה קיימת בעניינם של אדם וברוך (וראו בעניין זה, עדותו של אדם בעמ' 420 לפרוטוקול).
192. טעמים אלה כולם, כמו גם היעדר שיקול עסקי לגיטמי שיכול היה להצדיק את טענות אלי, מצאתי לדחות את טענותיו כי יש להורות לחברות לשלם לו דמי שכירות בגין הנכס המשמש כמוסך, ודינן להידחות.
ג. הפסקת תשלום ההלוואות האישיות
193. כמפורט בפסקה 6 לעיל, בשנת 2010 לקח כל אחד מבעלי המניות הלוואה בסך של 100,000 ₪ מביטוח המנהלים ומקרן ההשתלמות. סכומי ההלוואות הוזרמו לקופת המוסך, והמוסך מימן עבורם באופן שוטף החזרי הלוואה לכל אחד מהם (להלן: "ההלוואה האישית").
194. לטענת התובע, החל מחודש ספטמבר 2013, ובעקבות הסכסוך שפרץ בין הצדדים, הפסיקו הנתבעים לשלם לתובע את תשלום ההלוואה האישית, בעוד שהמוסך ממשיך לשלם סכום זה לאדם וברוך (סעיף 24 לתצהיר אלי). על כן, במסגרת כתב התביעה התבקש להורות לנתבעים לשלם את התשלום בגין ההלוואה האישית.
195. דין טענה זו להידחות, משני טעמים:
ראשית, טענה זו לא קיבלה התייחסות מפורשת בסיכומי אלי. בסיכומי התשובה מטעמו, טען כי התייחס לטענה זו בסעיף 3 לסיכומיו, אך גם לאחר עיון נוסף לא מצאתי כי נעשתה התייחסות ספציפית לטענה ומטעם זה בלבד דינה להידחות על הסף.
196. שנית, ובכך העיקר, אלי הודה בחקירתו כי בשל מצוקת מזומנים בה היה שרוי המוסך, הוא היה זה שהורה על הפסקת החזר ההלוואה האישית לבעלי המניות (עמ' 118 לפרוטוקול). טענה זו לא הופיעה כמובן בכתבי הטענות שהוגשו מטעמו בהליך ועלתה לראשונה רק בחקירות. לאחר שאלי עומת עם עובדה זו, שינה את חזיתו וטען כי "הפסקתי אותם זמנית עם כל השותפים ולאחר מכן הם חזרו חזרה ולי עדיין הפסיקו אותן" (שם). אולם, אלי לא הביא כל ראיה המוכיחה כי יתר בעלי המניות ממשיכים לקבל החזר בגין הלוואות אישיות אלו ולבסוף נאלץ להודות כי אין לו הוכחה בעניין זה (וראו בעניין זה עדותו בעמ' 120-118, המדברת בעד עצמה).