החלטה
לפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה שכנגד. בקשה זו מעלה לדיון את עניינם של בעלי מונופולין. מסתבר שבעלי מונופולין שונים מסתובבים בינינו. ישנם בעלי מונופולין בפטנט, היכולים למנוע מאחרים לנצל את אמצאתם. המעוניין לכפות עליהם לאפשר לו לנצלה יתכבד ויפנה לרשם הפטנטים ויבקש "רישיון כפייה". וישנם גופים, שכוחם בשווקים הרלוונטיים הוא כה עצום ורב עד שהם עולים לדרגת מונופולין כלכלי. ומה נעשה בבעלי מונופולין שהיו לאחד? שהם גם בעלי מונופולין כלכלי וגם בעלי מונופולין בפטנט? האם אז סמכותו של רשם הפטנטים, ליתן רישיון כפיה נגדם, היא ייחודית, או שמא ניתן להגיש נגדם תובענה גם לפי דיני התחרות הכלכלית? זו השאלה בה יש להכריע.
רקע
1. ברקע הבקשה תביעה ותביעה שכנגד.
חברת שטראוס מים בע"מ (להלן: חברת שטראוס מים, התובעת, הנתבעת שכנגד או המבקשת) הגישה תביעה נגד חמישה. על פי התביעה כל אחד מהם מעורב, בדרכו, בזיוף המהווה חיקוי מושלם של מחסניות הפילטרים המתכלים לסינון מים. מחסניות אלה מיועדות להחלפה על ידי הלקוח בברי המים הביתיים של המבקשת, המשווקים תחת המותגים "תמי 4", "Primo" ו-"Family". חברת שטראוס מים טוענת כי בפיתוח מוצרים אלה הושקעו משאבים אדירים, ועיצובם הייחודי הוא פרי הליך פיתוח מאומץ ועתיר מחשבה ומשאבים. גם מחסנית הפילטרים היא בעלת מבנה ייחודי המאפשר, בנוסף על סינון יעיל של המים, החלפה נוחה ומהירה של המחסנית עצמה.
התובעת מציינת כי דאגה להגן על זכויותיה בברי המים, לרבות במחסניות הפילטרים המתכלים, באמצעות רישום פטנטים, מדגמים וסימני מסחר, בישראל ובעולם. היא גם השקיעה משאבים רבים בשיווקם ובפרסומם. חלק ניכר מהכנסותיה מהם נובע מהסכמי השירות ומהספקת הפילטרים ללקוחות.
התובעת טוענת כי הנתבעים מכירים היטב את השוק, והחליטו לייצר או לייבא, לשווק ולפרסם מחסניות פילטרים מזויפות, המועתקות מהמחסניות המקוריות שלה. פעילות זו מייחסת התובעת גם לנתבעת 3, חברת דובין אלקטרו מכני בע"מ (להלן: חברת דובין, המשיבה או התובעת שכנגד), ולנתבעים 5-4 שהם הדירקטורים שלה ובעלי מניותיה. התובעת הגיעה להסדר פשרה עם הנתבעים 2-1. מכל מקום היא עתרה לצווים המורים לנתבעים להימנע מפעולות הפוגעות, לטענתה, בזכויותיה ולפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה.
הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות. חברת דובין היא ספקית מובילה של התובעת ומוכרת לה מוצרים רבים. היא מוכרת מחסניות פילטרים מקוריים של התובעת, ובידיעתה. פעולה זו נתפסה על ידי התובעת כאיום על הכנסותיה, והיא איימה על המשיבה להפסיק למכור את המחסניות. המשיבה החליטה להיכנס גם לשוק הפילטרים החליפיים. פילטרים אלה לא שווקו על ידה כמקוריים, ואין בסיס לטענה כי קיימת הטעיה כלשהי של הלקוחות בעניינם. המשיבה טוענת אפוא כי מדובר ב"תביעת הפחדה", שמטרתה למנוע תחרות הוגנת וירידה במחירים.
2. חברת דובין הגישה תביעה שכנגד.
התובעת שכנגד מציינת כי ניהלה מו"מ עם חברת שטראוס מים לגבי מכירת פילטרים מקוריים, אך זו העמידה בפניה תנאים אותם לא יכלה לקבל. אגב כך היא גם איימה על מנהלה, והכול במטרה שתפסיק מכירה זו. חברת שטראוס מים מסרבת למכור היום לחברת דובין חלקי חילוף של ברי המים המסוננים הנמכרים על ידה, לרבות פילטרים מקוריים, ללא כל הצדק סביר ובניגוד לדין. על רקע זה החליטה התובעת שכנגד למכור את הפילטרים החליפיים.
לטענת התובעת שכנגד חברת שטראוס מים היא בעלת מונופולין בשווקים הרלוונטיים, וזאת בהתאם להוראות סעיף 26(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, שמאז הפך לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק או חוק התחרות). הכוונה היא לשוק ברי המים המסוננים בישראל; ברי המים המסוננים הממותגים; ובשווקי ההמשך של מכירת ואספקת חלקי חילוף ומתן שירות לברי מים מסוננים, ממותגים ושאינם ממותגים. התובעת שכנגד מפנה לפסיקתו של בית הדין להגבלים עסקיים בה"ע 43441-04-16 מי עדן בר – שירות מחלקה ראשונה בע"מ ואלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ נ' הממונה על הרשות להגבלים עסקיים (10.10.16)(להלן: עניין מי עדן בר), שם הוגדרו השווקים הרלנטיים והוכר מעמדה של חברת שטראוס מים כ"שחקן עיקרי". מוסיפה התובעת שכנגד וטוענת שחברת שטראוס מים מנצלת את כוחה המונופוליסטי, באופן הפוגע בתחרות ובציבור, בין השאר באמצעות קביעת מחיר מופרז ובלתי הוגן לפילטרים, באמצעות קשירה שלא כדין בין הסכם השירות לרכישת הפילטרים ובאמצעות סירובה למכור לחברת דובין חלקי חילוף לברי המים המסוננים שלה, לרבות פילטרים מקוריים. בכך היא מאפשרת לעצמה למכור פילטרים אלה במחיר מופרז. היא יוצרת תמריץ לא הוגן לצרכנים של מוצריה להצטרף להסכמי השירות שלה, שאחרת לא יוכלו לקנות פילטרים במחיר סביר. התובעת שכנגד טוענת כי סירובה של חברת שטראוס מים למכור לה המסננים עולה כדי סירוב בלתי סביר בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק.
על רקע כל אלה היא עתרה לקבוע כי חברת שטראוס מים היא מונופולין בשווקים הרלוונטיים; כי "באמצעות קביעת מחיר הגבוה בעשרות אחוזים ללקוחות שאינם תחת הסכם שירות, עבור הפילטרים המקוריים, לעומת לקוחות הנמצאים תחת הסכם שירות, מנצלת שטראוס מים את מעמדה כבעלת מונופולין לרעה"; וכן "לחייב את שטראוס מים למכור לחברת דובין חלקי חילוף, לרבות פילטרים מקוריים, של ברי המים הנמכרים על-ידה, במחיר סביר ולכל הפחות במחיר שלא יעלה על המחיר בו נמכרים הפילטרים ללקוחותיה הנמצאים 'במסלול שירות'."
חברת שטראוס מים הגישה כתב הגנה שכנגד. לשיטתה, השווקים הרלבנטיים לפעילותה כוללים גם את שוק המים המינרלים. היא טוענת כי התובעת שכנגד טועה בהתבססותה על עניין מי עדן בר, שלא עוסק כלל בשוק ההמשך של מכירת חלקי חילוף; יש להתחשב, כאמור, גם בשוק המים המינרליים, הממונה על התחרות לא שקל להכריז עליה כמונופול, וחברת שטראוס מים גם לא נטלה חלק באותו הליך. אין כל ניצול לרעה של כוחה, ומתן הטבות ללקוחות המתקשרים בחבילת שירות ארוכת טווח מקובלת בשווקים מסוג זה. חברת דובין לא הייתה ספקית מובילה של שטראוס מים, ומזה קרוב לשלוש שנים לא מתקיימים יחסי מסחר בין הצדדים. חברת שטראוס מים לא מוכרת פילטרים מקוריים שלא לצרכנים הסופיים, ולכן עמדה בקשר עם חברת דובין כדי לברר כיצד השיגה את החלפים אותם היא מוכרת. עוד התברר לה כי נמכרים בשוק חלפים שהם חיקוי לא חוקי של מוצריה.
הבקשה וטענות הצדדים
3. חברת שטראוס מים הגישה את הבקשה שלפני לסילוק על הסף של התביעה שכנגד. לשיטתה, כך יש לעשות מחמת היעדר סמכות עניינית, היעדר עילת תביעה והיעדר יריבות.
חברת דובין מנסה לטעון כי התביעה מושתתת על דיני ההגבלים העסקיים (או דיני התחרות הכלכלית כפי שהם מכונים היום) ולא היא. למעשה המשיבה מבקשת לכפות על חברת שטראוס מים למכור לה את מחסניות הפילטרים המוגנות בפטנט. אלה הן פעולות שלפי חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הפטנטים) נתונות באופן בלעדי לבעל הפטנט. כפיית בעל פטנט לאפשר לנצל את ההמצאה מוסדרת בחוק הפטנטים. היא נכנסת תחת המונח "רישיון כפיה". החוק קובע דרך ממצה לבירור מחלוקות בעניין זה. הוא העניק לרשם הפטנטים את הסמכות הייחודית לדון בבקשות למתן "רשיון כפיה", להעניקו ולקבוע את תנאיו אם ניתן. החוק מאפשר הגשת בקשה כאמור לאחר תום שלוש שנים מיום שניתן הפטנט (ובעניינו הוא ניתן בתאריך 4.5.15).
בנוסף, יש לסלק על הסף את התביעה שכנגד גם מחמת היעדר יריבות. חברת דובין טוענת כי סירובה של חברת שטראוס מים להתקשר עמה הוא בלתי סביר. אך היא מלינה על כך שמדיניותה היא למכור מוצריה רק לצרכן הסופי, ולא להפיצם באמצעות מתווכי משנה או מפיצי משנה. גם אם נניח כי חברת שטראוס מים היא מונופול ב"שווקי ההמשך" אין המדובר בסירוב בלתי סביר, שכן בתי המשפט הכירו בזכותו של יצרן להקים מערך הפצה ולהימנע מהפצת מוצריו באמצעות מתווכים. חברת דובין אינה טוענת כי ביקשה לרכוש המוצרים כצרכן סופי או כקמעונאי, ולכן סירובה של חברת שטראוס מים לא יוכל להיחשב בלתי סביר בנסיבות העניין, והוא תואם כל תג ותו בהוראות חוק התחרות. חברת דובין מבקשת מבית המשפט לכפות על המבקשת לקיים אתה יחסי יצרן-מפיץ, המושתתים על יחסי אמון ושותפות, מבלי שחברת שטראוס מים חפצה בכך.
לבסוף, המבקשת טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות. הנזק שנגרם, על פי הנטען בכתב התביעה, נגרם לצרכנים הסופיים, ולא לחברת דובין. חברת דובין מעולם לא רכשה מחברת שטראוס מים מוצר כלשהו, והיא לא גבתה ממנה מחיר כזה או אחר. לא בכדי אין בכתב התביעה שכנגד כל טענה לנזק שנגרם למשיבה, והיא אף לא עתרה לפיצוי כספי כלשהו. בהעדר נזק, ובהעדר קשר סיבתי בין מעשה ההפרה לנזק, לא קמה כל יריבות בין חברת שטראוס מים לבין חברת דובין.
4. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות. סילוק על הסף מתחייב כאשר גם אם נניח כי האמור בכתב התביעה נכון, אין מנוס מתוצאה זו. אין לערוך "משפט זוטא" בשלב זה. בירור ראייתי מקומו בהליך עצמו. למעשה, המבקשת מעלה טיעון עובדתי, ומזמינה עריכת בירור ראייתי, והכול ללא תצהיר שצורף לבקשתה. האפשרות להימנע מהגשת תצהיר קמה רק אם העובדות שבבסיס הבקשה לא שנויות במחלוקת.
אשר לטענת חוסר הסמכות העניינית, יש לבחון האם קיומו של חוק הפטנטים שולל את תחולת חוק התחרות. התשובה היא בשלילה. העובדה כי בעל מונופולין (בהתאם לחוק התחרות) הוא גם בעל פטנט, אינה פוטרת אותו מתחולת חוק התחרות, ולכן בעל הפטנט כפוף לשני הדינים. אפשר לאלץ את בעל הפטנט, שהוא גם בעל מונופולין כהגדרתו בחוק התחרות, למכור לצד ג' את המוצר שבנוגע אליו הוא מונופולין, במידה וסירובו לעשות כן אינו סביר. אכן, בשני החוקים השתמש המחוקק במונח "מונופול" אך המשמעות היא שונה. בעוד שהמונופולין שבו עוסק חוק התחרות עניינו במעמדו של בעל המונופולין בשוק הרלוונטי, המונופולין שבו עוסק חוק הפטנטים עניינו בהגנה על ההמצאה ועל זכותו הקניינית של בעל הפטנט, ללא קשר למעמדו בשוק. מכאן שיכול גוף להיחשב כמונופול לעניין חוק הפטנטים שעה שאין הוא כזה לצורך חוק התחרות ולהפך. הכפיפות לשני החוקים משמיעה שהסמכות ליתן "רישיון כפייה" נתונה לרשם הפטנטים כמו גם לבית המשפט. המשיבה מפנה בעניין זה לה"ע (מחוזי ירושלים) 3/97 מגל מערכות בטחון בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (פורסם במאגרים; 2001)(להלן: עניין מגל מערכות), שם ניתנה החלטה התומכת בעמדתה, והקובעת כי שני הדינים חלים במקביל. מכל מקום, המבקשת אינה מתייחסת לסעדים המפורטים בסעיפים 46.1 ו-46.4 [צ"ל 46.4-46.1] לכתב התביעה שכנגד (שם מתבקשת קביעה כי חברת שטראוס מים היא מונופולין בשווקים הרלוונטיים), שוודאי שהם בסמכותו העניינית של בית משפט זה.
בכל הנוגע בחוסר היריבות, אכן אין התובעת שכנגד עותרת לקבל סעד כספי, אך אין זה הסעד היחיד האפשרי נוכח הפרת דיני התחרות. הנפגע יכול לבסס עילת תביעה אישית, המקימה זכות לקבל תרופות אזרחיות, לרבות צווי עשה וכיו"ב. ואשר לטענה כי סירובה של חברת שטראוס מים הוא סביר, נוכח זכותה לשווק המוצרים הרלוונטיים בעצמה, עניין זה טעון בירור ואין בסיס בדין לטענתה כי קמה לה זכות בלעדית להחליט איך למכור מוצריה. המבקשת לא פירטה בפני המשיבה מה היו הנימוקים לסירובה, ועליה לעשות כן כדי שבית המשפט יוכל לבחון אם סירובה סביר, ויש לברר זאת בהליך עצמו.
המשיבה טוענת כי ישנה חשיבות רבה לבירור התובענה שכנגד, שכן בכך תוגשם תכלית חוק התחרות לפקח באופן הדוק על התנהלותם של מונופולים.
5. המבקשת עומדת על בקשתה. איש לא טען כי דיני הפטנטים שוללים את תחולת דיני התחרות, או כי אלה אינם חלים על בעל פטנט. אין מחלוקת כי דיני הפטנטים חלים בכפיפה אחת עם דיני התחרות. אלא שהסעד שביקשה חברת דובין מצוי בסמכותו העניינית של רשם הפטנטים. כידוע, הסמכות העניינית נגזרת מהסעד המבוקש. גישתה של המשיבה היא שכאשר בעל הפטנט הוא מונופול נוצרת סמכות מקבילה הן לרשם הפטנטים הן לבית המשפט המחוזי. מדובר בטענה מרחיקת לכת, המבקשת לשנות את מערך הסמכות העניינית, כפי שקבע אותה המחוקק. בחינת החוקים השונים מעלה שחוק הפטנטים יוצר הסדר ספציפי הגובר על הדין הכללי. מכל מקום, הסעד המבוקש על ידי המשיבה הוא לכפות עליה לאפשר לה לנצל את הפטנט. הסעדים המבוקשים האחרים, שבאו להכריז עליה כמונופול, נועדו לשרת סעד זה.
אשר ליתר העילות לסילוק על הסף, המשיבה לא סתרה את טענת המבקשת כי לא נגרם לה נזק כלשהו מהמעשים שהיא מייחסת לחברת שטראוס מים (להבדיל מלקוחות הקצה, קרי ציבור המשתמשים במתקני המים). הטענה להפרה של חוק התחרות אינה פוטרת את התובע מלהוכיח שיש לו עילת תביעה אישית, וכזאת המשיבה לא עשתה. רק מי שנפגע או ניזוק זכאי לסעד. עוד נטען כי במסגרת התשובה טענה המשיבה טענות עובדתיות חדשות, שיש למחוק אותן.
הצדדים השלימו טענותיהם במהלך הדיון שהתקיים בפני, ובסופו שאלתי את המשיבה האם היא עומדת על הכרעה בבקשה, ותשובתה הייתה בחיוב. אכריע אפוא.
דיון והכרעה
6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין טענתה של חברת שטראוס מים בעניין חוסר הסמכות העניינית להתקבל.