"משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פיסולה אינו רשאי לגלות אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבוא" (שו"ע, אה"ע, ב, ה)
והבית שמואל כתב על המקום (ס"ק י"ט) כי אפילו אם יש שני עדים שיודעים ענין ממזרותו של אדם אין הם רשאים לגלותו ולפרסמו! מתוך שכך פשוט וברור כי מצד ההלכה יש עיתים ונסיבות בהם אף ראוי להעלים העין ולסכור הפה תחת לגלות ולברר האמת בדבר יוחסיו של אדם (ועוד ראה בענין זה בהרחבה רבה מאמרו החשוב של כב' הדיין יהודה יאיר בן מנחם בספרו יאיר משפט, אבן העזר, בדין היתר ספק ממזר, דף ו' ואילך).
ודומה כי אין כמילותיו של המשורר נתן אלתרמן, אשר אומנם נאמרו בעניין שונה לגמרי, להתאים לנדון כפתור ופרח -
כי סוד מתנשא מארבע רוחות/ סוד מִשְּמֹע מִדַּבֵּר וּמֵרְאוֹת
ואין לאומרו בדלתים פתוחות/ ואין לאומרו בדלתיים סגורות
ואין ללחשו באוזני השופט/ ואין לבטאו בשפתי העדים
ואף אם יהיו הדְיוֹתָּה והעט / לבדם ואין איש - יד לפה יהודים...
(לחש סוד, הטור השביעי א, עמ' 289-290)
21. חשוב להעיר כבר עתה - הרצון למניעת הכתמת והטלת רבב ביוחסין של קטין אינו מיוחד ומתייחד לדין העברי דווקא, ולמעשה אנו מוצאים כי אף בדין המוסלמי, בדין האמריקאי ובמדינות הקונטיננט נקבעו חזקות משמעותיות אשר תכליתן להותיר קטין כצאצא של הוריו הנשואים.
כך לעניין הדין המוסלמי מצאנו את פסק דינו של כב' הש' ג'יוסי בתמ"ש (נצרת) 4232/04 ב.א.א נ. א.ש.א ואח' [פורסם בנבו] (מיום 2.6.10) בו נמנע ביהמ"ש מלהורות על בדיקת רקמות לקטין אשר נולד לזוג מוסלמים תוך שהוא מבהיר כי ע"פ הדין השרעי קיימת חזקה שילד שנולד לאישה נשואה, הינו בנו של בעלה בהתאם לכלל "אלולד ללפראש". חזקה זו הופכת למעין חזקה חלוטה עת מתקיימים התנאים הבאים - "עקד סחיח" (נישואין כדין – צ.ו), חלוף שישה חודשים מיום עריכת הנישואין (עקד) ועד ללידת הילוד, והעדר הוכחה בדבר אי קיום יחסי אישות בין בני הזוג. בענין שבא לפניו קבע כב' הש' ג'יוסי כי אין להעתר לתביעתו של האב הרשום לבצע בדיקת אבהות על אף שעלה ספק בליבו באשר לאבהותו על בתו הקטינה. בית המשפט מצא, לאחר קבלת תסקיר רשויות הרווחה, כי תביעה שכזו, אשר הוגשה אך ורק כשנתיים לאחר הולדתה של הקטינה, יש בה לפגוע פגיעה אנושה בקטינה בשל הכתם שיוטל ביוחסיה, ובלשונו של ביהמ"ש –
"...כזכור, הקטינה רשומה כבתו של התובע ותחת שמו. אם כתוצאה מהבדיקה יסתבר שהתובע אינו אביה, הרי שבהכרח תיגרם לקטינה פגיעה חברתית חמורה בשל הדבקת תווית של ילדה שנולדה לאישה נשואה מגבר זר. תווית זו חומרתה והשלכותיה המזיקות משולות קמעא, לאותה תווית של "ממזרות" על פי הדין העברי. אומנם, על פי הדין העברי התוצאות של "ממזרות" הן חמורות יותר בשל איסורי החיתון, אולם אותה תווית חברתית שמוכתם בה קטין בהיוודע בין הרבים כי נולד לגבר זר ולא לבעלה של אימו, הן זהות בשני המקרים..."
22. ברוח זו מצאנו אף את הדין האמריקאי, כך בפרשת Lisa A. Brinkley v. Richard E. King, 701 A.2d 176 (1997) שנדונה בבית המשפט העליון במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, ציין בית המשפט את חזקת הולדתו של קטין ע"י הוריו, כאחת מהחזקות "החזקות ביותר" אשר לא בנקל ינתן ויתאפשר לסותרה, ובלשונו של בית המשפט –
"One of the strongest presumptions in Pennsylvania law is that a child conceived or born in a marriage is a child of the marriage. In order to rebut the presumption it must be proven by clear and convincing evidence that at the time of conception, the husband either was not physically capable of procreation or had no access to the wife".