כן ראו האמור בפרשת John M. v. Paula T., 524 Pa. 306, 571 A.2d 1380 (1990), אף היא במדינת פנסילבניה:
"[I]t should remain clear that a child born to a married couple will be presumed to be the issue of the husband."
(ועוד ראה לענין זה רות זפרן, של מי אתה ילד? על פגמיו של ההסדר הקיים בדין הישראלי בשאלת קביעת האבהות, הפרקליט כרך מ"ו, חוברת ב' עמ' 326 הערה קטנה 74 וכן עו"ד דליה חלק, הוכחת אבהות, עמ' 34-41).
23. ואכן מתוך הזהירות הנדרשת למניעת פגיעה אפשרית ביוחסיו של אדם והכתמת שמו נמנעו בתי המשפט לאורך השנים מלהורות על קיום בדיקת רקמות לצורך קביעתה או שלילתה של אבהות, כאשר תוצאות הבדיקה עלולות היו להביא למימזורו של הקטין. דומה כי ראש וראשון לכך היה כב' הש' מ. אלון בפסק דינו הידוע בענין שרון באומרו –
"... לא לכל עניין ולא בכל מקרה יהא בה בבדיקת סיווג הרקמות משום קביעת אבהות, וייתכן שבמקרים מסוימים מן הראוי שבית המשפט אף לא ייזקק לעריכת בדיקה זו. דרך משל, כאשר בדיקה זו יכול שתגרור אחריה מסקנה, שיש בה משום הדבקת תו של פסול בקטין, כגון כאשר אשה הנשואה לפלוני טוענת שבתקופת נשואיה הרתה לאלמוני, והוא - האלמוני - אביו של הילד שילדה, וקביעת אבהותו של אלמוני יכול שתביא לפסולו של הקטין כממזר... נראה לי, שבמקרה כגון זה מן הראוי אף שלא להיזקק לעריכת בדיקה זו כל עיקר, שהרי מקובלנו, כי "משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פיסולה אינו רשאי לגלות אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבוא" (שו"ע, אה"ע, ב, ה ברמ"א); ומדובר לעניין פסול ממזרות..." (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980) בעמ' 748).
אף שדבריו של כב' הש' אלון נאמרו אגב אורחא, הם השתרשו בפסיקה הישראלית (ראה, כדוגמא – מ"א (יר')128/83 היועהמ"ש נ' מוסד רפואי פלוני (ט.פ) [פורסם בנבו]; תמ"א (ת"א) 1279/83 פלוני נ' אלמונית, פ"מ תשמ"ה (ג) 259 ; תמ"א(ת"א) 1554/84 פלוני נ' פלוני פ"מ תשמ"ז (א) 216 ורבים אחרים)
24. בע"א 1354/92 היועץ המשפטי נ' פלונית ואח', פ"ד מח(1) 711 (1994) (להלן : ענין פלונית) שב כב' הש' אלון וחזר על דבריו, אשר נאמרו אגב אורחא, וקיבעם כהלכה, בהבהירו-
"בהתנגשות בין הערך בדבר חקר האמת לבין הערך של טובת הקטינה - גוברת טובת הקטינה. זוהי האמת המשפטית" (ה.ש- צ.ו)
יחד עם זאת בפרשת פלונית הותיר ביהמ"ש פתח, גם אם כקוף המחט, לביצוע בדיקת רקמות אף בעת שקיים חשש ממזרות, באומרו –
"מסכים אני להערת חברי השופט אור, כפי שכך סובר גם חברי השופט מצא, שיתכנו מקרים חריגים שבהם יהא בעריכת בדיקת הרקמות משום טובת הקטין או הקטינה, ובלבד שההחלטה לקיומה של בדיקה זו תתקבל לאחר שיקול דעת וזהירות מרובים, כמתחייב מחומרת העניין מבחינת טובתם של הקטין או הקטינה" (שם, עמ' 750)"
על אף שכך נראה כי בתי המשפט המשיכו לקבל את ההסתיגות מבדיקת רקמות, עת עלה חשש ממזרות, ככלל גורף (ראה כדוגמה – תמ"ש 318870/96 (ת"א) פלוני נ' אלמונית (ט.פ) [פורסם בנבו]; תמ"ש (יר') 12980/97 פלוני נ' אלמוני [פורסם בנבו] תק- מש 98 (3) 821 ורבים אח').
25. ניצני שינוי בסוגיה זו באו לעולם בשני פסקי דין אשר יצאו בסמיכות זמנים מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, האחד פסק דינו של כב' הש' גל גוטזגן בתמ"ש 87471/00 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] והאחר פסק דינו של כב' הש' י' גרניט בתמ"ש 76760/01 ס.נ נ' כ.א. [פורסם בנבו].
בשני פסקי הדין הנזכרים מצאו ביהמ"ש כי טובתו של הקטין מחוסר הזהות ההורית דורשת קיום בדיקת רקמות על אף שתוצאותיה של בדיקה זו עלולות לממזרו, וזאת נוכח ההשפעה העצומה אשר יש בקיומה של דמות אב וידיעת זהותו על התפתחותו התקינה של הקטין מבחינה מוסרית, בריאותית, רפואית, פסיכולוגית-נפשית, שיכלית וחברתית, כמו גם השלכותיה על עיצוב אישיותו, מנת המישכל שלו, הדרתו מעולם הפשע ועוד ועוד (ראה בעניין זה בהרחבה רבה בתמ"ש 87471/00 הנ"ל) .
אלא שמסקנתם זו של פסקי הדין נדחתה ע"י ערכאות הערעור.
26. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בבע"מ 1364/04, אשר אושר ע"י ביהמ"ש העליון בבע"מ 2426/07, נקבע כי אפשר שאינטרס כזה או אחר של הקטין ידחה את החשש למימזורו ואולם ענין זה יבחן בזהירות רבה ע"פ מידרג של ראיות השָֹם במרכז את הקטין הספציפי שבעניינו דן ביהמ"ש. וזה עיקרו של המידרג המוצע (בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין לקבוע מסמרות בדבר וכי כל מקרה ומקרה ידון ע"פ שיקול דעתו של ביהמ"ש) -
במדרג הראשון, תובאנה ראיות בדבר מצבו של הילד, לרבות קשריו עם מי מהמעורבים בעניינו. בחינה זו מתייחסת למצב הילד ולנסיבותיו בעת הדיון, ובשלב זה אין להביא ראיות בדבר הורתו של הילד. ייתכן ובנקודה זו בית המשפט יידרש לחוות דעת מומחים כולל תסקיר פקיד הסעד. מדרג זה מתמקד בבחינת טובתו של הילד שלפניו, כאשר ייתכן ובית המשפט ימצא כי בהתחשב בחומר שהובא בפניו, אין מקום להביא ראיות נוספות וניתן להסתפק בראיות אשר הובאו בפניו, על מנת להכריע בתביעה לרבות דחייתה.
המדרג השני - אם לאחר בחינת מדרג הראיות הראשון סבור בית המשפט כי אין הוא יכול להסתפק בראיות שהוגשו כדי להכריע בתביעה, או אז יורה על הרחבת המסגרת הראייתית. לאמור: בשלב זה יתיר בית המשפט הבאת ראיות כלליות ביחס לנסיבות הורתו של הקטין. עם זאת, לא תותר הבאת ראיות "חפציות" או "מדעיות" העלולות לפגוע בילד.
במדרג השלישי - יחליט בית המשפט אם להורות על עריכת בדיקת רקמות. דהיינו, בית המשפט יבחן את הראיות שהובאו במדרגים הראשון והשני ויחליט אם להורות על בדיקה כזו במקרה הספציפי, תוך הענקת משקל להשפעת עריכת הבדיקה על הקטין "בטווח המיידי ובטווח העתידי".