האמת המשפטית, אז כעכשיו, הינה כי העדר מימזורו של קטין מהווה את טובתו העליונה של קטין הדוחה כל נסיבה אחרת אשר אפשר ותהווה אף היא ענין מעניינו טובתו, זולת אם שוכנע ביהמ"ש, כאמור, כי מדובר בנסיבה מיוחדת הנוגעת לקטין שלפניו והדוחה את הכלל של טובתו באי מימזורו. בנדון כאמור לא נטענה או הוכחה כל נסיבה שכזו.
42. בשוליו של פרק זה אוסיף ואעיר כי לא מצאתי בנדון מקום להוסיף על תסקיר רשויות הרווחה ולבקש אף חוות דעת מומחה פסיכולוג או מומחה אחר שכן סברתי כי בהתחשב בגילו ובמצבו של הקטין ובנסיבותיו של תיק דנן די בבדיקתן של רשויות הרווחה על מנת לבחון את עניינו וטובתו. אף האפוטרופוס לדין לקטין וב"כ התובעת לא סברו כי יש צורך במומחה נוסף ואף אחד מהם לא טען כי מצבו של הקטין מצריך בדיקתו ע"י מומחה פסיכיאטרי או פסיכולגי.
הוסף לכך שבית המשפט בפסיקתו הבהיר כי לא אחת תסקיר רשויות הרווחה הינו שווה ערך לחוות דעת מומחה ויש בו לשמש כלי מוביל ועיקרי לבתי המשפט בבחינת טובתו של קטין או חסוי. כך כותב כב' הנשיא הש' א. גרוניס בע"מ 5072/10 - פלוני נ' פלונית ואח' [פורסם בנבו] תק-על 2010(4), 1428-
"הגם שתסקיר פקידות הסעד אינו בגדר חוות דעת מומחה כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1970, אין כל מניעה לייחס משקל לאמור בו בהקשר זה...כן יש ליתן משקל לכך שהאפוטרופא לדין של הקטינים תומכת עתה בבקשת ההגירה"
וכך בבע"מ 4259/06 - פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' . [פורסם בנבו] תק-על 2006(3), 471 מבהיר ביהמ"ש כי –
אין כל סיבה שלא לייחס את מלוא המשקל לתסקירים אלה. בית המשפט המחוזי הביע את הדעה כי: "פעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר" (עמ' 43). עמדה זו מקובלת עליי (ועוד ראה בדומה בע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] תק-על 91(3) 1851, עמ' 1854)
אוסיף ואעיר כי בהרצאה אותה שנתן לאחרונה הפסיכולוג מר אבנר הכהן, בפני פורום שופטי בתי המשפט לעניני משפחה הוא המליץ כי, ככלל, בכל הקשור לבחינת טובתו של קטין, ראוי לו לבית המשפט כי יעשה שימוש דווקא בעוה"ס של רשויות הרווחה ויעדיפן על פני פְּנִיָה למומחה חיצוני, שכן יש במיומנותן של עובדות הסוציאליות ליתן לבית המשפט תמונה יותר אוביקטיבית ויותר מדויקת באשר לצרכיו האמיתיים של הקטין (הרצאתו מיום 30.5.12 – "מושג הילד כסובייקט – מגדלור ערכי או אוקסימורון תרבותי").
43. כאמור בנדון עולה בבירור מתוך תסקיר רשויות הרווחה כי אין פגיעה ממשית או חריגה בתיפקודו של הקטין על אף העדר דמות אב בחייו. רשויות הרווחה מציינות אומנם כי אפשר שבעתיד העדר דמות האב תפגע במצבו הרגשי של הקטין ואולם אמירתן זו הינה בגדר הערכה כללית הנוגעת לכלל הקטינים החסרים דמות אב ואינה עולה בהכרח ממצבו של הקטין שלפנינו, ומכל מקום אני סבור כי הנזק של פגיעה בכשרותו ובכשרות צאצאיו להנשא ע"פ דין תורה קשה לאין ערוך מהנזק הריגשי המוערך ע"י רשויות הרווחה כנזק אפשרי כתוצאה מהעדר דמות אב. ושוב נזכיר – בנסיבות ענין דנן נראה כי גם אם יקבע ביהמ"ש את אבהותו של הנתבע על הקטין לא יהא בכך לשרת את טובתו של הקטין נוכח התנערותו של הנתבע מכל אפשרות לקשר עימו.
44. מכל מקום בנדון, כפי שהובהר לעיל, מסכימים כל הצדדים שאין זה מטובתו של הקטין לקבוע את אבהותו בשלב זה וקודם שיבגיר ויביע רצונו ודעתו בענין זה. שכן, כאמור, אחר קבלת חוות דעתו של כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול הסכימו הן האפוטרופוס לדין לקטין, הן התובעת והן ב"כ היועהמ"ש כי ראוי למחוק בשלב זה את תביעת האבהות.
לאור זאת ומתוך האמור לעיל, אני מוצא לקבל את עמדתה של האפוטרופוס לדין לקטין, עוה"ד זמר, ועמדת ב"כ התובעת, לפיה תביעת האבהות בנוסחה תמחק כאשר הקטין יוכל לשקול מעת הגיעו לבגרות האומנם מעוניין הוא לבחון סוגיה זו.