ח. בתצהירו השני של ארנון מיום 29.12.94, שניתן אחרי שיום לפני כן הוגש תצהירו של זאב אליו צורף תצלום של ההסכם החתום, מציין ארנון כי הוא מזהה את חתימתו וחתימת אמו המנוחה, אולם איננו יכול לאשר כי החתימות הן מקוריות. בשל קוצר הזמן הוא נכון לצאת מתוך הנחה כי ההסכם נחתם ושומר על
--- סוף עמוד 11 ---
זכותו להגיב לאחר שיראה את המסמך המקורי. לדבריו, אין בידיו עותק חתום של ההסכם וגם לא היה בידיו בעבר. במועד מתן תצהירו הראשון לא זכר כי חתם על ההסכם וגם עתה אין הוא זוכר ארוע חתימה על ההסכם.
חלפו למעלה משמונה שנים, וכפי שציין בתצהיר הקודם, נסיבות הענין והתנהגות הצדדים מאז לימדו כי הצדדים לא ראו עצמם קשורים להסכם. הוא מפנה לדברי זאב בתצהירו, לפיהם היה אף לו ספק אם ההסכם נחתם. שני הצדדים התנהגו כאילו אין הסכם, וזאב אף הפר הפרות יסודיות, הכל כפי שפורט בתצהיר הראשון.
בהקשר זה דוחה ארנון את ההסברים של זאב בענין עיסקת evergreenהנ"ל, אשר לפיהם אין מדובר על העברת מניות אלא על הקצאת מניות. ארנון גם דוחה את הסברו של זאב בענין טענותיו בקשר למעמד מניות היסוד לצורך מינוי דירקטורים, נושא אשר בקשר אליו דנתי בפרק שעניינו פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א .1630/94
ארנון מוסיף וטוען, כי זאב לא קיים את התניות שבהסכם וגם תוקף את הטקטיקה שננקטה על ידי זאב ופרקליטו כאשר תחילה ניסו ליצור את הרושם שבידי זאב טיוטא של ההסכם בלבד, אשר רק רישום בכתב ידו של עו"ד אסנת על גביה, היא שמציינת כי ההסכם נחתם. בכך היה, לפי הטענה, חוסר תום לב השולל מזאב את זכותו לקבל את הסעד המבוקש. מתן הסעד כמבוקש על ידי זאב פירושו הפרת הסכם תקף בין המשיבים 1- 4שנחתם כשנה לפני כן, תוך פגיעה במרים שהיא צד להסכם.
סיכומו של דבר:
"אילו ידעתי במתן תצהירי הראשון, כפי שמייחס לי זאת זאב שההסכם נחתם לא הייתי מעיז לומר באותו תצהיר את שאמרתי כי הרי תמיד קיים החשש שמסמך שאבד עשוי להימצא. אלא שאנוכי באמת ובתמים האמנתי לזכור שההסכם לא נחתם, וכנראה שטעיתי בכך".
וכן:
"בלבול זה בדבר עצם חתימת ההסכם לא היה נחלתי הבלעדית. גם זאב המלין על כך שאינני זוכר דבר חתימת ההסכם, טוען בתצהירו כי בהעדר עותק חתום "הדבר עורר גם ספק בלבי שמא ההסכם אליו הגענו לא נחתם בסופו של דבר". מדוע אם כך כה מתמיהה העובדה כי אני לא זכרתי את דבר קיומו".
החלטת הנשיא וינוגרד בתיק המ' 6353/95
.24טענות ההשתק השיפוטי, מעשה בי"ד ושימוש לרעה בהליכי משפט נדונו בבקשה לסילוק על הסף של המרצה זו שבפני, בה החליט הנשיא ד"ר א. וינוגרד ביום .11.9.95בהחלטה האמורה מתייחס הנשיא וינוגרד למכר המניות הרגילות של אורי קורת ולעובדה, כי במועד האמור, קרי סוף שנת 1986, לא היה לבית האב של נח מוזס ז"ל יצוג בהנהלת החברה. אותה עת גם היתה מחלוקת בענין זהותו של הגוף המוסמך למנות מנהלים קרי, האסיפה הכללית או בעלי מניות היסוד. לאור הסייגים בענין מכירת מניות רגילות, אותם יש להציע תחילה לבעלי מניות יסוד, ביקש ארנון בן ברית מבין בעלי מניות היסוד, שישתתף גם הוא ברכישת מניות קורת ואשר יעניק למניות של ארנון ובן בריתו האמור, בהצטברותן, את הכוח למנות מנהלים.