על רקע זה נולד הסכם ארנון-זאב שכבר נדון לעיל.
ארנון מונה למנהל ביום 30.8.87(במקום עודד) וזאב מונה ביום 27.9.89במקום דב יודקובסקי. בית המשפט מפנה למחלוקת שנתגלעה בין זאב לארנון בשנת 1993ומתאר את הסכם ארנון-מרים ואת העברת זאב מתפקידו. זאב חיפש את ההסכם הנ"ל אך לא מצאו. בשל לחץ הנסיבות ודחיפות הענין ועקב ספקות שהתעוררו בלבו של זאב, אם אומנם נחתם ההסכם בשעתו, לא העלה זאב טענה המסתמכת על ההסכם בעת ההיא כאשר הגיש את המרצת הפתיחה ביום 27.12.93, וביקש הצהרה כי בעלי מניות יסוד ב' אינם זכאים לבטל את מינויו וכי החלטה בדבר מינוי או ביטול מינוי צריכה לקבל הסכמה של האסיפה הכללית בה משתתפים בעלי המניות הרגילות.
כן הועלו השגות בדבר תוקפה של ההחלטה המיוחדת שעניינה זכויות בעלי מניות היסוד בכל הנוגע למינוי מנהלים ובקשר להצמדת זכויות נפרדות בקשר לסוגים שונים של מניות בפרט. בית המשפט מתאר את הדיון בפני השופט גורן והערעור עליו. בחודש נובמבר 1994נמצא ההסכם וננקטו על ידי עו"ד שגב הפעולות שתוארו לעיל בפרק הדן בהשתלשלות הארועים.
אחרי שנסיונות ההידברות בקשר להסכם עלו בתוהו, נפתחו ההליכים שבפני.
מוזכרות טענותיו של ארנון שפורטו לעיל בענין קיומו של מעשה בי"ד. מרים הצטרפה להליכים והנשיא וינוגרד הורה על גילוי הסכם ארנון-מרים.
בהחלטה מיום 6.6.95התיר הנשיא וינוגרד את תיקון המרצת הפתיחה נוכח
--- סוף עמוד 12 ---
השלכותיו של הסכם ארנון-מרים ועל הסעדים המבוקשים בה.
המשיבים 1- 4הגישו כאמור בקשה לסילוק תביעת המבקשים על הסף.
בית המשפט דחה את טענת עו"ד שטרן בדבר בחירה של זאב להעלות לדיון משפטי הראשון אך ורק את שאלת הזכויות של מניות היסוד למנות מנהלים, ולא את שאלת תוקפו של ההסכם בינו לבין ארנון המשתיקה אותו כעת להזדקק לשאלת ההסכם האמור.
לא נתקיימו לדעת בית המשפט התנאים היכולים לבסס טענה כגון זו. אין גם
מדובר במעשה בי"ד עקב פלוגתא שנדונה לגופה בהליך הקודם (ע"א 246/66קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561).
זאב אכן יכול היה להעלות את ענין ההסכם בהליך הקודם לו לא עמד לו לרועץ
הקושי הראייתי, אולם השאלה המכרעת היא האם חייב היה זאב להעלות את טענת ההסכם
בהליך הקודם. לכך תשובת בית המשפט היא שלילית.
אין המדובר בשתי תביעות המבוססות על מעשה אחד, אלא מדובר בשתי תביעות המבוססות על מעשים שונים או עילות שונות. אין זהות בעילות או בפלוגתאות. על כן נדחתה הבקשה לסילוק, קרי לדחיה של התובענה על הסף.