ד. זאב חוזר בטענותיו על תאור הרכבה של ידיעות אחרונות ועל כוחו של ארנון כמי שיכול למנוע שינויים בתקנון מאחר והוא מחזיק למעלה מ-% 25מהמניות. הוא מזכיר את הסכם הצבעה בין נציגי בתי האב מיום 16.1.86ובו התחייבות לפעול לכינון מועצת מנהלים. עקב כוח החסימה של ארנון נוצר בלית
--- סוף עמוד 13 ---
ברירה "הסכם הגוף המנהל" מיום 30.3.86, לפיו מונה ארנון למנכ"ל משותף ביחד עם עודד והוקם גוף מנהל בו חברים נציגי כל בתי האב, כאשר ארנון ובית נוח ז"ל במיעוט, וההצבעה איננה לפי מניות היסוד.
לפי הטענה, הרי משלא הושגה הסכמה לשינוי התקנון, נותרו הסמכויות הפורמליות בידי הדירקטוריון שהיה מורכב אותה עת מעודד ויודקובסקי. אותה עת עלה ענין רכישת מניותיו של קורת, עקב רצונו של ארנון להרחיב את השליטה במניות הרגילות למקרה ותגבר הקביעה שבחירת הדירקטוריון נעשית על ידי בעלי מניות היסוד (%50) ובעלי המניות הרגילות (%50) גם יחד, תיזה שנדחתה רק בשנת 1994על ידי בית המשפט העליון (ע"א 1630/94). כדי להשיג רוב בכוח ההצבעה נקשר ההסכם עם זאב, אשר גם נועד לסייע לארנון במידת הצורך במימון רכישת מניות קורת.
ה. הסכם זאב-ארנון נחתם על ידי זאב כאשר בשם פולן חותמת אימו ז"ל של ארנון. לפי הטענה נמצא בידי ארנון עותק מן ההסכם המקורי חתום.
זאב מבקש להסביר את הספק בקשר להיותו של ההסכם עם ארנון חתום ומייחסו לנסיבות החתימה, היינו נטילת ההסכם חזרה אחרי חתימת זאב, כדי להחתים את אמו של ארנון. לדבריו, לא זכר אם קיבל חזרה הסכם חתום על ידי הצד השני, אך זכר את המהלכים עד לחתימה שהתקיימה על ידו.
לענין תקפות ההסכם, שלא בוטל באף שלב, די שכלול בו סעיף תחולה לעשרים שנה שטרם חלפו .
ו. זאב גם חולק על התיזה כאילו לא כובדה ולא הופעלה אף הוראה מעשית בהסכם מיומו הראשון. בהקשר זה הוא מפנה למטרות ההסכם כפי שעולה מנוסחו:
1) השגת רוב לקבוצות ארנון וזאב באסיפה הכללית ורכישת מניות
2) ארנון וזאב מונו כדירקטורים, אף אם הדבר נשתהה זמן מה.
3) באסיפה הכללית מיום 30.8.87בה עלה ענין אופן בחירת הדירקטורים, דיבר ארנון מפורשות בשמו ובשם זאב.
4) המינוי של יודקובסקי וארנון באסיפה האמורה נעשה בדרך שנקבעה בסעיף 4סיפא להסכם.
5) שיטת המינוי והודעת ארנון חזרו ונשנו באסיפה מיום 7.8.89בה נבחרו ארנון וזאב.
בכך הושלמו מטרות ההסכם והצדדים נזקקו אליו פחות, אך סעיף 5שבו, לפיו לא יפעלו לשינוי במינוי דירקטורים אלא בהסכמה הדדית בכתב, המשיך להיות בגדר הסכמה חוזית תקפה.