כך אמר ארנון למשל לגבי הדחת יודקובסקי:
"הסכמתי כי לא היתה לי ברירה כי זאב סירב להדיח את דב יודקובסקי".
(17/1054).
זאב הסביר כי חשש מן התגובות הצפויות של העיתונאים ולא ראה סיבה למהר, שהרי עיסקת קורת בוצעה, ולו ולארנון היה הסכם לעשרים שנה. גישה זו היתה מקובלת בסופו של דבר גם על ארנון ודחיית המועד נעשתה בהסכמה.
י. הפרה אחרת התבטאה, כנטען על ידי ארנון, בהגשת התביעה הראשונה על ידי זאב, אשר בה נקט עמדה בענין מינוי מנהלים שנגדה את המוסכם בהסכם (סעיף 9(א) להסכם זאב-ארנון).
ארנון נמנע מן הביטול המפורש כדי לא להודות על ידי כך בעקיפין, בקיום ההסכם. המניע לאי הביטול אינו מכפר לטענת זאב, על ההמנעות ממתן הודעת ביטול. חוק התרופות קובע בסעיף 8שבו חובה למסור את הודעת הביטול תוך זמן סביר מן ההפרה (ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, 562; פרידמן וכהן, חוזים,
--- סוף עמוד 15 ---
עמ' 1098, 1099). לעומת זאת הודיע ארנון על הביטול רק אחרי הגשת התביעה, היינו חודשים רבים אחרי שנודעו לו ההפרות אשר לאירוען הוא טוען.
זאת ועוד, כאשר הודיע ארנון בתצהירו במשפט הנוכחי על ביטול ההסכם, היה הדבר אחרי שניתנו פסקי הדין של בית המשפט המחוזי והעליון, שדחו את טענת זאב בענין דרך בחירת מנהלי החברה. משמע, לדעת זאב, אם היתה הפרה, היא נרפאה על ידי החלטות בתי המשפט, ולא נתקיימה יותר עילה לביטול.
יא. זאב גם מעלה את הטענה כי בהסכם דובר רק באופן כללי על שמירת מעמדן של מניות היסוד. ניתן לפרש זאת כהסכמה שלא לקבל את ההצעה להשוות את מעמד כל המניות. לא היה הכרח לפרש זאת כמניעה להציע פרשנות משפטית אחרת בענין אורח בחירת המנהלים ועל כן, אין לראות הפרה בהעלאת התיזה שהוצגה בתביעה הראשונה.
לפי גירסת זאב, הודה ארנון בהבחנה המוצעת כאשר אמר:
"בשנת 86' הקטע של מינוי מנהלים רק לפי מניות היסוד היה מאד אקוטי, הוא היה לב המחלוקת בין בעלי המניות. המצב שנוצר אחרי 86' הוא מצב שלחלוטין לא היה רלוונטי ולא עמד על הפרק יותר".
(28/1109, 3/110-1).
זאת ועוד, בהסכם עם מרים לא דרש ארנון התחייבות מצד מרים להגן על תוקף ההחלטה המיוחדת משנת 1960, או על הזכות הבלעדית של מניות היסוד למנות מנהלים. מעבר לכך, בהסכם עם מרים, יש הוראה (סעיף 6ו(1)) לפיה יפעלו הצדדים להביא להשוואת זכויות בכל מניות החברה. התחייבות זו היא שמהווה הפרה של סעיף 9(א) להסכם זאב-ארנון. בהקשר זה נאמר כי מי שהפר הוראה מסויימת בחוזה אינו יכול להלין על חברו שביצע לאחר מכן הפרה של אותה הוראה. יש לראות במצב כזה שינוי של התיזה ששני הצדדים הסכימו לו. מכל מקום, ביטול ההסכם בשל העילה שזאב תקף בתביעתו את הזכויות הצמודות למניות היסוד הוא שימוש בזכות שלא בתום לב.