לחלופין, אין לראות בתביעה בענין המניות שהוגשה על ידי זאב "הפרות יסודיות". כנטען, ההפרה אינה יסודית, כי היא אינה חופפת את ההגדרה של הפרה יסודית שבסעיף 6לחוק הנ"ל וארנון גם לא הוכיח כי ההפרה יסודית. על כן, לא יכול היה ארנון לפעול לפי סעיף 7(א) לחוק התרופות אלא לפי סעיף 7(ב) שבו. לו היה פועל לפי סעיף 7(ב) הנ"ל, עשוי היה זאב לחזור בו.
יב. עוד נטען כי זאב נקט בהליכים אחרי שהודח, היינו באמצעי של הגנה. ביטול חוזה בשל העלאתה לדיון משפטי של שאלה משפטית, בנסיבות כאלה הוא שימוש בזכות שלא בתום לב כאמור בסעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973(להלן: "חוק החוזים").
העדר תום הלב מתגלה בפן נוסף של הביטול. ארנון אינו יכול להתכחש לקיומו של הסכם ולבקש את ביטולו בשל אי קיום הוראה בהסכם שאינו קיים, לטענתו.
לאור כל האמור לעיל, אין יסוד לטענת ארנון בדבר ביטול ההסכם.
היה איחור בביטול, ואם אפילו היתה הפרה, היא תוקנה.
לחלופין, לא היתה הפרה יסודית.
יג. בענין הקצאת המניות ל- ,evergreenהענין נודע לארנון בעת שנעשתה וסוכמה ההקצאה, היינו ב- 17.2.94, אולם ארנון לא עשה דבר באותה עת בקשר להסכם, ולא טען להפרתו אלא כ- 10חודשים מאוחר יותר.
לגוף הענין; סעיף 7להסכם זאב-ארנון אסר רק מכירה ולא הקצאה (ע"א 142/54ליברמן נ' מנהל אגף מס שבח מקרקעין, פ"ד ט' 1293, 1899). כך גם הוראותיהן של תקנות חברת ידיעות אחרונות וכן חברות צנה ופולן. כך גם הסביר עו"ד אסנת את כוונתו. בעדותו של ארנון לא הוזכר ענין ההקצאה (עמ' 1088- 1101). המסקנה היא כי אין פגם בהקצאה.
ארנון אמר כי במשך שנים גרס שפולן יכולה לוותר על זכותה למכור לכל אחד בלי זכות הסרוב הראשון, וכי הסדר זה יוחל על כל החברות המשפחתיות (צנה וקלגרו), וזאת כדי למנוע שיכנסו לחברה בעלי מניות שלא בהסכמה. דא עקא, גירסת זאב היא שכוונה זו לא באה לידי ביטוי בסעיף 7להסכם זאב-ארנון.
זאת ועוד, זכות הסירוב הראשון לא היתה מונעת כניסת בעל הון רב, שהיה מציע סכום גבוה אשר אף בעל מניות קיים אינו יכול להתחרות עימו. אולם סעיף 7אינו דן בזכות סרוב ראשונה, וגם ניתן היה להקצות מניות בצנה מבלי להציע דבר לבעלי המניות האחרים.
זאב סבר כי העיקר ביכולת לכוון את הצבעת מניות צנה, הינה בשליטה במניות שהוקצו כאמור. תשובת זאב נבעה מטעות כי סעיף 7אינו דן כלל בשליטה. סברתו הכמוסה של זאב בענין השליטה אינה מחייבת כמובן את הצדדים.