--- סוף עמוד 16 ---
ארנון גם התנהג בניגוד למה שדרש מזאב: הוא כרת הסכם עם אחיותיו שמחזיקות במניות בפולן, לפיו הן רשאיות למכור את מניותיהן בפולן בלי לקבל לכך את הסכמתו של זאב. ארנון, שהפר בעצמו את סעיף 7, אינו יכול לבוא בטרוניה לזאב ולבטל את ההסכם בשל הפרה כזאת כביכול.
זאב טען כי בינתיים גם ביטל את העיסקה עם "אוורגרין" ורכש בחזרה את המניות ומאחר ומדובר על הפרה שאינה יסודית יש בכך, בכל מקרה, תיקון המעוות.
יד. המשיבים 1- 4טענו, כי עקב ההליכים המשפטיים הקודמים ב- 1959/93נוצר מעשה בי"ד השולל הליכים אלה, וזאת עקב השתק שיפוטי מכוח בחירה (election). נושא זה נדון בפני כב' הנשיא וינוגרד במסגרת של טענה מקדמית והטענה נדחתה. אין מקום לשוב
ולהעלות ענין זה בפני ערכאה זו וזאב מפנה בענין זה לנימוקיו של כב' הנשיא וינוגרד ומאמצם.
טו. לענין הטענה שההסכם ננטש, נטען כי הדין הישראלי אינו מכיר במושג של "נטישת חוזה". אולם מאחר והטענה של ארנון שבה ועלתה, מוגש על ידי זאב הסבר בסוגיה זו וזאת כאמור בסיכומים: "יותר בבחינת סיפוק הסקרנות הטבעית מאשר תשובה לטיעון ועילה משפטיים רלוונטיים".
ההסכם נערך רק בשני עותקים חתומים, אחד לזאב והשני לארנון וחתימתו נשמרה בסוד מפני כולי עלמא. זאב ורעייתו הצהירו כי בשנת 1993ובעת ההליכים הקודמים לא מצאו עותק של ההסכם החתום. הוא נתגלה רק בנובמבר 1994אחרי שעו"ד שגב, שהחל אז לייצגם, ביקש מהם "להפוך את הבית" ולמצוא כל פיסת נייר. ארנון לא יכול להישמע בטענה כלשהי בקשר לעובדות אלה, שהרי הוא עדיין גורס שלא מצא את העותק שלו עד היום. זאב לא שכח את ההסכם והזכיר אותו לעו"ד ליפא מאיר ובטיוטות שהכין במסגרת נסיונות הפשרה (מב/ 12ומב/13, נספח כב' לתביעה ומב/1).
הספק שהתעורר בליבו של זאב היה ספק לרגע והתייחס לחתימת ארנון ופולה ז"ל, והשבת ההסכם החתום לידיו, ולא היה ספק לגבי עצם העובדה שההסכם נכרת.
עו"ד ליפא מאיר שיצג את זאב, אומנם שמע מפי זאב על ההסכם, אך לא ראה מסמך היכול לבסס טענה זו ומאחר וצריך היה להגיש את התביעה בלחץ של זמן (קבלת הודעת הדחה אצל רעייתו של זאב ביום 21.12.93כאשר זאב בחו"ל; המועד הקבוע להדחה ב- 29.12.93, שובו של זאב מחו"ל 26.12.93והגשת התביעה ביום 27.12.93). לא היתה בידיו הוכחה בדבר קיום הסכם ולכן ויתר על אזכור ההסכם. לו גם נטען דבר קיומו של הסכם משנת 1986, לא היה בכך עדיין כדי להוכיח תוקפו לעשרים שנה, היינו המשך תוקפו ב- .1993זאב ושולה לא פנו לעו"ד אסנת כי הם ידעו שלא נמסר לו עותק חתום, והוא גם לא נוכח במעמד החתימה. היה להם גם חשש שמא עו"ד אסנת יגלה לארנון כי לזאב אין עותק חתום של ההסכם.