ארנון הטוען כי לא ברור לו מי רשם על טיוטת אסנת את המלים המאשרות חתימתו של ההסכם, וכי אין בכך כדי להעיד על קיומו של ההסכם, אינו יכול לטעון כי פניה לעו"ד אסנת היתה יכולה להועיל.
זאב טוען כי ארנון שכח רבות:
מי העניק לו את היכולת להתמנות למנהל ולהשתלט על החברה, למרות היותו מיעוט קטן באקוויטי, מי העדיף התחברות עימו על התחברות עם בעלי מניות אחרים, מי מנע בידודו המוחלט של ארנון, מי איפשר לו לשבת בחדר אביו המנוח בעיתון, בעזרת מי מונה לעורך אחראי והוא שכח התחייבותו לפי ההסכם לא לפעול לשינוי במינוי דירקטורים.
ארנון ניהל משא ומתן עם מרים אחרי גבו של זאב, אשר ניהל אותה עת משא ומתן להסכם פשרה. הוא כרת הסכם עם מרים בלי ליידעו והודיע לו רק אחרי כן על הכוונה להדיחו, בשעה שהוא שוהה בחו"ל.
טז. לענין הסעד שנתבקש, נטען כי סעד האכיפה הוא הסעד הראשוני והעיקרי שניתן במקרה של הפרת חוזה. הטוען כי נתקיים אחד החריגים למתן סעד האכיפה, עליו הראיה. אכיפה, היא איפוא, הסעד הראוי בנסיבות הענין.
הסעד החלופי הוא מתן צו מניעה שלא יכפה החזרת זאב אלא רק ימנע מארנון הצבעה נגד השבתו לתפקידו, אם הנושא יעלה באסיפת בעלי מניות היסוד. מאחר ויש יסוד סביר לכך שבמצב רגיל ארנון יתנגד למינוי זאב בשלב ההצבעה, יש לראות בכך הפרה צפויה המצדיקה מתן צו מניעה, כדי למנוע הפרת ההסכם בין זאב לארנון.
המדובר בחוזה שמטרתו השגת שליטה בדירקטוריון ובאסיפה כללית, מעמד היכול להשפיע בעקיפין על מצבם הכלכלי של המעורבים, אך יש קושי לנקוב בשיעור כלכלי קצוב ולחשב באופן מדוייק את הנזק. על כן, הפניית זאב לתביעת פיצויים אינה ראויה והולמת. לחלופין, ראוי להעניק צו מניעה שימנע הפרה צפויה, ככל שהדבר נוגע לזימון אותו הוציאו זאב וצנה ביום 11.12.94לכינוס אסיפת בעלי מניות יסוד א' ו- ב' כדי למנות את זאב וארנון כמנהלי החברה. האסיפה נדחתה עקב קיום ההליכים המשפטיים, אולם עם סיומם ניתן לקיימה וניתן למנוע בצו התנגדות של ארנון ופולן בעת ההצבעה. אין המדובר, איפוא, באכיפה לפי
--- סוף עמוד 17 ---
סעיף 3לחוק התרופות, אלא במניעה של מעשה ההצבעה הנגדית. סעיף 3הנ"ל איננו חל על צו מניעה שתכליתו למנוע הפרה צפויה.
המבקשים דוחים טענת המשיבים, לפיה לא ניתן לצרף את הסעד שיושט בעקבות טענת הקיפוח לסעד ההצהרתי. טענת הקיפוח אינה חלופית לסעד ההצהרתי. כבעלי מניות זכאים היו לתבוע את הסעד בענין הקיפוח, ללא קשר לתביעת הסעד ההצהרתי. אף אם לא ינתן צו אכיפה ותוגש תביעת פיצויים, אין הדבר עומד בסתירה לבקשת סעד להסרת הקיפוח.