המבקשים מדגימים הגבלת מעמדו של הדירקטור השני על ידי אזכור פרשת חוזה הפרישה של קורת שפרטיו לא נדונו עם מרים ושהיא גם לא ביקשה לבדקו, למרות שהיה אף לדבריה חריג בהוראותיו.
כג. בית המשפט נתבקש כאמור להכריז על בטלות ההסכם בין מרים לארנון אשר נוגד, לפי הטענה, את הדין, ללא קשר לשאלת משמעותו בקשר לטענת הקיפוח.
בהתמודדות בין ההסכם עם זאב לבין ההסכם עם מרים, יש עדיפות להסכם של זאב כי הוא לתקופה של 20שנה בו בזמן שההסכם עם מרים הוא ל- 3שנים וארנון רשאי לסיים אותו, על פי תנאי ההסכם, עם תום 3השנים. אין ממש בטענות מרים, כי שינתה מצבה לרעה וכי נתון זה ראוי שישקל בבוא בית המשפט לאזן בין הזכויות הסותרות. משהתברר לה כי יש הסכם בין זאב לארנון ונסתיימו 3שנות החוזה, אשר יש לה עם ארנון, יכולה היתה לסיים כדין את תוקפו של ההסכם שכרתה, והדבר לא היה גורר אותה לטרחה ולהוצאות עליהן היא מלינה. מינויה בשנת 1993כדירקטור, לא שינה אף הוא את מצבה לרעה.
המבקשים גם מעלים את מה שהם מכנים כ"פרשת גלעד" . החברה האמורה דרשה מידיעות אחרונות תשלום בסכום של 23מיליון ש"ח. ברור מן הנסיבות שדרישה זו הועלתה ביוזמת ארנון השולט בגלעד. מקרה זה מדגים עד כמה מתחייב שינוי במועצת המנהלים כדי שארנון לא יהנה ממעמד עליון כאשר הדירקטור השני נתמך ותלוי בתפקידיו ובתפקידי בני משפחתו בארנון, המעלה תביעות כספיות גדולות כלפי ידיעות אחרונות. הצורך בפיקוח על ארנון נלמד גם מהתקנתן של מצלמות נסתרות - התקנתן במערכת העיתון בסוף 1993עד שזאב דרש את הסרתן.
כד. לסיכום, טוענים המבקשים, כי מתחייבת אכיפת הסכם זאב-ארנון, ולחלופין יש ליתן סעד לפי סעיף 235לפקודת החברות בשל הקיפוח שהוכח. בהקשר זה, מוצעת כאמור לעיל הקמתה של מועצת מנהלים על פי החלופות שתוארו לעיל. לטענת המבקשים, בית המשפט אינו מוסמך להורות על כינון מועצת מנהלים שנותר בה רוב לארנון ומרים כי סעד כאמור לא נתבקש ובית המשפט אינו יכול להעניק סעד שלא נתבקש ואשר אך מנוגד לסעד שנתבקש בתביעה.
המבקשים מסיימים בסיכום הסעדים המבוקשים ואומרים:
"בית המשפט הנכבד מתבקש איפוא להורות על אכיפת ההסכם, ולצוות על הנתבעים 1ו- 2לקיים את כל הוראותיו, כולל מינויים של ארנון וזאב כמנהליה היחידים של החברה בכל אסיפת בעלי מניות יסוד שתזומן לדיון בשאלת מינוי ופיטורי מנהלים; להצהיר על בטלות
--- סוף עמוד 20 ---
הסכם ארנון-מימי או להורות לארנון ומימי וחברותיהם ולחילופין לארנון ופולן בלבד, שלא לחדש את הסכם ארנון-מימי; לחילופין לצוות על פולן וארנון שלא להתנגד למינויים של ארנון וזאב למנהלי החברה באסיפה שתזומן לצורך כד; ולחילופי חילופין, להעניק סעד מכח ס' 235לפק' החברות לשם הסרת הקיפוח תוך שינוי תקנות החברה והגדלת מועצת המנהלים באופן שכל בעלי מניות היסוד יהיו מיוצגים בה והוספת דירקטורים נייטראליים כד שלקבוצת ארנון ומרים לא יהיה במועצת מנהלים שכזו רוב אוטומטי ולא ימשיך לשרור בפועל המצב המקפח הקיים".