זאת ועוד, זאב לא טען טענת קיפוח בעת שהמצלמות הותקנו, ועתה אחרי שהמצלמות הוסרו, אין מקום לטענת קיפוח בהווה. ענין המצלמות אינו נושא היכול להחשב כקיפוח כי לצורך כך צריך להיות מדובר בתרמית כלפי המיעוט או בפגיעה חמורה בזכויותיו. קיפוח הוא, לפי הטענה, מעשה הכרוך בחלוקה לא הוגנת של משאבים כלכליים הנמנעים מן המיעוט שלא כדין. סעיף 235לפקודת החברות אינו נועד ליצור מנגנון פיקוח ובקרה על פעולתם של נושאי משרה ועל שיקול דעתם, אלא למנוע העברתם הלא צודקת של אותם משאבים כלכליים לשליטת הרוב.
התקנת מצלמות שנועדו למנוע הדלפות אינה מכוונת נגד המיעוט ואינה פוגעת בזכויות כלכליות של בעלי מניות המיעוט. מכאן שהתקנת המצלמות אינה עילה להפעלת סעיף 235לפקודת החברות.
--- סוף עמוד 25 ---
יח. מכאן עוברים המשיבים לעסקי קורת. טענת זאב היא כזכור, כי ארנון קיבל טובת הנאה ממנדל שרצקי ז"ל ומאורי קורת, כאשר התמורה עבור טובת הנאה זו שולמה על ידי החברה ועל ידי בעלי המניות האחרים. התמורה ביטויה בהסכם עבודה לנ"ל. טובת ההנאה היא הסכמת השניים שלא להציע למכירה את עשרת המניות של שירצקי אלא ליתן לארנון יפוי כוח להצביע מכוחם. יפוי הכוח הבטיח לארנון ולזאב רוב גם באסיפה הכללית.
טענת המשיבים היא שלא היה קשר בין הסכמי העבודה לבין יפוי הכוח. כאשר דובר על מכירת כל 200המניות, ניתנה כבר הבטחת ארנון על המשך ההעסקה של שני הנ"ל ועל תנאי ההעסקה.
בענין המחיר, אכן היתה ירידה בשיעורו כאשר פחת המספר ל- 190מניות. לענין זה, יש להבחין בין המחיר הנומינלי, לבין המחיר המהוון שהוא תמיד נמוך יותר, ודבר זה מסביר את פשר הסכומים שסוכמו כתשלום. ההפרש בין מחיר 200מניות ל- 190מניות הסתכם בסכום המהוון של 000, 200דולר. במחיר הנומינאלי היתה אף ירידה ניכרת יותר. הסכמי העבודה גם לא שינו כשלעצמם מן המצב הקיים, ככל שהדבר נגע להעסקה ולתנאיה, והם נחתמו תוך לקיחה בחשבון של טובת החברה.
קורת המשיך בעבודתו אחרי מכירת המניות כשנה עד שארנון מונה כדירקטור ואיש מן הדירקטורים הקודמים, עודד ודב יודקובסקי, לא סבר שיש להפסיק עבודתו. ארנון סבר כי המשך עבודתו של קורת היא לטובת החברה.
המשיבים מציינים כי בעיסקת קורת על כל שלביה, היו מעורבים שלושה משרדי עורכי דין, אשר אחד מהם גם יצג את זאב. משמע, כל הנוגעים בדבר זכו ליעוץ משפטי והיו מודעים למהותם של המסמכים שנערכו .
ארנון ביקש בהקשר זה להפריך טענות זאב כאילו ננקטה פעולה כדי למחוק על גבי הסכם העבודה את סימון הקוד של המעביד כדי לא לאפשר זיהוי המשרד המדפיס. הוא גם התייחס לשאלה מדוע פוצלה העיסקה עם קורת ל- 12מסמכים והשיב כי כך היתה עצת עורכי הדין שנהגו בעיסקה כמקובל עליהם.