בענין חתימת התחייבות מצד ארנון בקשר להמשך העסקתו של קורת עוד לפני שארנון הפך לדירקטור, הוא הגיב כי הוא חתם באופן אישי וצורת עריכת המסמך היתה על פי עצת פרקליטיו. ארנון הכחיש כי ניסה להסתיר מבית המשפט את מסמכי עיסקת קורת.
בענין קורת - נטען כי ההסדר עימו תאם את הסכם התשעה ולא הוענקו לו שום הטבות מיוחדות ולא היה כל קשר למוסכם עימו בקשר לעבודתו ולמכירת המניות.
גם לאחר מכירת מניותיו של קורת, לא היה אף בעל מניות שדרש שינוי תנאי ההעסקה. זאב, שהיה מעין פטרון שלו ואשר קורת עבד תחת הנהגתו, לא העלה מעולם אף טענה. לקורת שולמו גם אחרי מכירת המניות השכר והמענקים על האמור בהסכם התשעה. מסמכים המאשרים זאת חתומים האחד על ידי עודד ואחד על ידי יודקובסקי, וכאשר הוצג מכתב של קורת בקשר לתשלומים הללו שהופנה גם לזאב בין יתר בעלי מניות היסוד, הגיב זאב כי המסמך זכור לו, אף כי לאחר מכן, לאור שמיעת ההתנגדויות של פרקליטו, ביקש לחזור בו.
אחרי שבוטל הסכם התשעה ביום 1.7.90הועלה שכרם של בני המשפחה, אולם לא שכרו של קורת, אשר הועמד על 000, 75$. מסמך שנערך בשנת 1994בענין שכרו של קורת, שזאב היה מודע לו, לפי הראיות, התייחס במפורש לכך שקורת עד ראשית 1994זכה להטבות של אלה שהסכם התשעה חל עליהם. זאב גם אישר בעדותו (פרוטוקול עמ' 1502) כי סבר שהמשך העסקתו של קורת היתה לטובת החברה. לפי טענת המשיבים, זאב ועורך דינו דאז, עו"ד אסנת, היו מודעים בזמן אמיתי, לכל מסמכי קורת המקובצים במב/.14
הרי בסעיף 9(ב) להסכם זאב-ארנון נאמר כי:
"הצדדים יפעלו במשותף להגן על תוקף עיסקת רכישת המניות על ידיהם מקורת, וכן על תוקפם של יפויי כוח שקורת ו/או שרצקי נתנו לפולן ו/או לנוני לפי החוזה ועל תוקפם של הסכמי הצבעה על פי החוזה או בעקבותיו".
כך גם סבר עו"ד אסנת בשעתו (עמ' 671לפרוט'). זה האחרון גם פעל בענין זה בשיתוף פעולה עם עו"ד עזגד שטרן ועו"ד אורלי זלצמן, שיצגו את ארנון ואת קורת, לפי הענין.
גם הסכם העבודה שנחתם עם קורת יחד עם הסכם מכירת המניות, היה בידיעתם של זאב ועו"ד אסנת. הם היו שותפים למטרתה של רכישת המניות מקורת ולעריכת יפוי הכוח בהקשר זה.
המשיבים דוחים את הטענה בדבר קיום קשר ישיר בין הסכם העבודה לבין הסכם ההיוון. לגירסתם, הסכם העבודה אינו התחייבות של החברה אלא של ארנון כי כאשר ימונה כדירקטור, יעשה לחתימת הסכם בשם החברה. בכך אין דופי. ארנון גם לא יכול היה לתת יותר בעת חתימת ההסכם. ההסכם גם לא חייב את החברה, אם כי ארנון וגם יתר בעלי המניות רצו למעשה בהמשך העסקתו של קורת, וכך נהגו.