בענין כבילת שיקול הדעת כביכול בקשר לפיטורי בני המשפחה;
מציינות המשיבות כי הסכמה בנושא זה נתקבלה בין כל בעלי המניות ואינה רק הסכמה בין דירקטורים. בעלי המניות הם בעלי הסמכות בכגון דא. הסכמה בין בעלי מניות על אופן הצבעתם באסיפה אינה פסולה. (י. גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בחברה, עמ' 262, הש' י1). ההפניה של המבקשים לתקדימים שדנים בכבילת שיקול דעת דירקטור בתור שכזה אינן ממין הענין.
עיקרו של דבר, אם התחייבות כאמור לגבי מי מבני המשפחה תתנגש עם טובת החברה, זו האחרונה עדיפה והדירקטורים פעלו על פי חובתם בהתאם. שינוי נסיבות עשוי להפקיע את תוקף ההוראה שבהסכם. היה ויראו בהוראה הנ"ל משום כבילת שיקול הדעת, הרי יהיה הדבר רלוונטי רק במועד הפעלת שיקול הדעת באופן קונקרטי (בג"צ 669/86רובין נ' ברגר, פ"ד מא(1) 73, 81).
י. אם ייפסק כי יש בהוראה כלשהי משום כבילת שיקול הדעת, אין פירושו ביטול החוזה כולו אלא לכל היותר ביטול חלקי שלו על ידי מחיקת ההוראה הכובלת הניתנות להפרדה (סעיף 19לחוק החוזים) ואין הוראה כאמור פוגעת בהכרח בחוזה בכללותו. בהקשר זה מפנות המשיבות לכך שהסכם זאב-ארנון כלל הוראות בלתי חוקיות (סעיף 18וסעיף 11), אך זאב לא זנח בשל כך את ההסתמכות עליו. המשיבות מגיבות על טענת זאב הגורס, כי שליטת ארנון שהוא במיעוט מבחינת האקוויטי של החברה הוא קיפוח, וכי נושא זה לא נדון בהליכים הקודמים. לטענתן, זכויות בעלי המניות נקבעות לפי מסמכי היסוד ולא לפי היקף האקוויטי. הזכויות הצמודות וסוגי המניות השונים נקבעו במסמכי היסוד וקביעת זכויות רכושיות-אישיות שיסודן חוזי, שמצאו ביטויין במסמכי היסוד אינו
יכול להוליד טענת קיפוח (צ. כהן בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות, 317).
ניהול החברה הופקד לפי מסמכי היסוד בידי בעלי מניות היסוד, אף הם בעלי מיעוט באקוויטי. קיפוח הוא פגיעה בזכות קיימת ולא העדר זכויות מלכתחילה. אגב, גם זאב וארנון יחד הם מיעוט באקוויטי.
הוא הדין בענין ניהול החברה רק על ידי רוב בעלי המניות ולא על ידי כולם. קביעת שני מנהלים עולה ממסמכי היסוד, ניהול תוך מתן יצוג לכל בעלי מניות היסוד עלול להקפיץ מספר הדירקטורים לשיעור בלתי סביר. יתכן ובית המשפט יסבור כי הנהלה רחבה יותר היא עדיפה, אולם בכך בלבד אין כדי להצדיק התערבותו. אין גם יסוד לטענה לפיה רוח התקנון היתה כפי שתוקנן ב-1960, היינו שלכל בעלי מניות היסוד תהיה זכות להשתתף בניהול.