אנגל הזמין חישוב אקטוארי לגבי סכום שקורת היה זכאי לו אם היה עובד עד גיל .65אחת החלופות של חישוב זה הוליכה לסכום הנ"ל של 000,760$. כן שולמו 000,30$ מקרן "מקפת". בהסכם הוזכרו 000,620$ שישולמו ב- 4תשלומים. הסכום הנוסף של 000,140$ שולם מראש בדצמבר 1994ולא אוזכר כאמור בהסכם. השכר של קורת - משכורת ותנאים סוציאליים, היה בין 000, 10ש"ח ל- 000, 15ש"ח לחודש. בתוספת מענקים שונים הגיעה ההשתכרות הכללית שלו ל- 000,75$ לשנה. מכאן, לדעת המשיבות, שזכאותו של קורת, לו אף שולמו פיצויים מוגדלים בשיעור % 200היו מגיעים ל-000,96$ ותו לא. לו היה מקבל פיצויים על מלוא השתכרותו, היה מקבל 000/12, 75x16, היינו כ- 000,100$.
קורת קיבל פיצויים הבנויים בעיקרו על היוון עתידי עד גיל 65בסכום העולה, לטענת המשיבות, פי 20מסכום הפיצויים הרגיל עבור שנות העבודה בעבר. לא היה לכך תקדים בידיעות אחרונות. אומנם נטען בתשובה סתמית שיש עשרות עובדים בידיעות אחרונות, שיש לגביהם התחייבות להעסיקם עד גיל 65, אולם, לטענת המשיבות, זוהי טענה סתמית שלא הוכחה.
המשיבות טוענות כי מרים אחראית אף היא לקיפוח שעלה מן ההסדר עם קורת. כדירקטור היא היתה חייבת לוודא שלא יחתם הסכם מבלי אישורה מראש. היא ידעה שאין מדובר בעיסקה במהלך העסקים הרגיל וכי אין גורם אחר שיבדוק את מעשיו של ארנון, ובהתנהגותה בסוגיה זו היתה משום עצימת עיניים והמנעות מבירור ראוי של הענין.
כטענת המשיבות, מרים במחדלה איפשרה לארנון למעול בכספי החברה למען קידום האינטרסים האישיים שלו.
בהקשר זה מזכירות המשיבות, כי ארנון עשה לדעתן תרגילי התחמקות בעת עדותו, כאשר טען בשלב החקירה הראשוני שאינו זוכר אם הסכם הפרישה עם קורת נחתם. כן טען ארנון, כי ההסכם עם קורת איננו יוצא דופן והיו דומים לו, אולם הוא איננו יכול לגלותם. כאשר נדרש על ידי בית המשפט לגלות הסכמים דומים כאלה, לא היה מסוגל להוסיף דבר. כאמור, לא הובא ההסכם עם קורת לאישור מראש של הדירקטוריון.
ג. מעשה קיפוח נוסף רואות המשיבות בכך שמסתבר מעדויות רואה החשבון,
--- סוף עמוד 36 ---
כי הוצאות יצוג משפטיות בנושאים בהם היה ארנון מעורב אישית כוסו מכספי החברה. כמסתבר, שולמו לעורכי הדין סכומים גלובליים אשר % 60מהם היו צריכים להתכסות על ידי ארנון אישית ולא הוכח על ידי שיקים ו/או חשבונות אחרים שההוצאה האמורה שהיתה צריכה להיזקף לחובת ארנון כוסתה על ידו. לאחר בדיקת רואה החשבון הגיע מכתב ממשרד עורכי הדין, לפיו החליט המשרד לזכות את חברת ידיעות אחרונות בסך 985, 47ש"ח, סכום אשר ככל הנראה מייצג תשלומים שהיו צריכים להיות משולמים על ידי ארנון. עולה מן החומר, לטענת המשיבות, כי אופן הטיפול בתשלומים שנבדקו ושולמו על ידי ארנון פתח פתח לעירוב בין ענינים אישיים לעניני החברה וכספי החברה כיסו גם הוצאות משפטיות של ארנון.