המשיבות מפנות להתדיינות שעניינה פירוק הנאמנות "בידיעות תקשורת" המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. ארנון ומרים מיוצגים שם אישית על ידי אותם עורכי דין המייצגים אותם בתיק זה, קרי ארנון על ידי משרד הורוביץ ושות', ומרים על ידי משרד דנציגר, קלגסבלד ושות'.
כדירקטורים יחידים בשתי החברות "ידיעות תקשורת" ו"ידיעות אחרונות" העסיקו ארנון ומרים את עורכי הדין הנ"ל גם בנושאי החברות. יש בכך, לפי הטענה, ניגוד אינטרסים בולט. ארנון ומרים הם המאשרים את שכר הטרחה, ללא ביקורת נוספת.
ביום 2אוגוסט 1996, הוחלט על עריכת בדיקה על ידי רואי חשבון, אולם רק בעקבות פניית פרקליט המשיבים הונעו רואי החשבון לפעולה והגישו דו"ח ביום 15אוקטובר .1996הסתבר כי עורכי הדין של ארנון שלחו במשך 1995מספר חשבונות לידיעות תקשורת וכן חשבונות "יעוץ כללי" עבור ענינים ספציפיים. לפי הנחיות ארנון נפגש אנגל עם עו"ד עזגד שטרן ממשרד הורוביץ, ונקבעה חלוקת החיוב בשכר הטרחה כ- % 40בין ידיעות אחרונות לבין ארנון באופן פרטי.
אנגל לא ערך בדיקה פרטנית לגבי כל חשבונית והעבודה שפורטה בה כדי לדעת איך ולמי לייחס אותה. מדו"ח רואה החשבון זוהר עלה, כי נוסף לנ"ל סכום של 360, 474ש"ח שהתייחס לטיפול משפטי ספציפי ויעוץ משפטי כללי. הבדיקה העלתה כי הרוב, קרי 000, 393ש"ח הוא עבור יעוץ משפטי כללי, היינו יעוץ שאין לייחסו לתיק מסויים. בדיקת החשבונות לפי הוראת בית המשפט העלתה כי מדי חודש שולמו באישורו הבלעדי של ארנון עשרות אלפי ש"ח בגין "יעוץ כללי" ללא כל פירוט. לא היה בחשבוניות פירוט כלשהו לגבי העבודה שבוצעה. ארנון סירב לגלות אם באותה תקופה גם שילם שכר טרחה עבור שרותים משפטיים אישיים.
החשבוניות בענין המשפט של "ידיעות תקשורת" המתנהל בירושלים התייחסו ליצוג ארנון על ידי משרד הורוביץ שלא יצג את החברה אלא את ארנון אישית. אחרי חיוב חשבונות "ידיעות תקשורת", הועלתה שאלה בדבר סיבת החיוב האמור ואז בוטל החיוב, אך הכסף לא הוחזר אלא הופקד ב"חשבון מעבר" של ידיעות אחרונות. אחרי שהנושא עלה במשפט הודיעו עורכי הדין במכתב לרואי החשבון שהחליטו להחזיר סכום מסויים בו נשאה ידיעות אחרונות.
טענות בענין העדר פירוט מועלות על ידי המשיבות גם לגבי חשבונות בסך 707, 320ש"ח ששולמו לעוה"ד של מרים עבור יצוג בענין מחלוקת גרפוליט. עיון בחשבונות מעלה שאף בה אין פירוט כלשהו. חשבון זה אושר כאמור על ידי מרים. המשיבות מבהירות שאין להן טענות כלפי עורכי הדין אלא כלפי הדירקטורים שפעלו, לפי הטענה, מתוך ניגוד ענינים וגרמו לקיפוח בעלי המניות.