שאלת עצם קיומו של הסכם חתום היתה אכן תחילה בספק גם בעיני המבקש השני, זאב, אשר טען כי לא זכר תחילה אם בשעתו ההסכם נחתם אם לאו, וכאשר לא מצא את העותק של ההסכם החתום בין ניירותיו, לא הסתמך מטעם זה בהליכים הקודמים שתוארו לעיל (ע"א 1630/94), על קיומו של החוזה.
--- סוף עמוד 38 ---
ארנון טען בפני לכל אורך הקו, כי חתימת ההסכם איננה זכורה לו. משהוגש הנוסח החתום (ויוער כאן כי תחילה הוגש על ידי המבקשים רק נוסח בלתי חתום של ההסכם שנשא רישום של עו"ד אסנת, אשר על פיו הנוסח האמור נחתם על ידי הצדדים), התמקד ארנון בתקיפתו של המשך תוקפו של ההסכם.
מטעם המבקש, זאב, הועלו השגות ותמיהות בענין אי זכירת חתימת ההסכם על ידי ארנון, אולם נראה לי כי אין מקום להכריע בנקודה זו כי, כפי שאסביר בהמשך הדברים, אינו טמון בה הפתרון המשפטי לבעיה שבפני. די אם אומר כי עצם הטענה בדבר אי זכירת העובדה שההסכם נחתם, העולה מפיו של ארנון, אינה כה שונה באופן מהותי מהסברו הראשוני של זאב אשר גם הוא לא זכר תחילה אם ההסכם נחתם. אולם, כאמור, השאלה שבפני לא תיפתר בהכרעה בשאלת מהימנותו של הזכרון, של צד זה או אחר, אלא על פי שאלת תוקפו המשפטי של ההסכם החתום.
כאמור, נמצא בפני עתה הסכם חתום ואין בפני טענות מהותיות העלולות להטיל ספק בעצם עריכת החתימות והאוטנטיות שלהן. תגובתו של ארנון לחתימה שהוצגה בפניו היתה אומנם מהוססת, אולם לא הובאה כל ראיה לפיה החתימה היא בגדר מעשה מרמה או זיוף. נהפוך הוא, אומנם לא היו עדים לחתימה שהעידו בפני, אולם מדברי עו"ד אסנת עלה בבירור, כי אכן התנהל משא ומתן בין ארנון וזאב שגובש לכדי נוסח מוסכם של הסכם. כן נתאשר כי הנוסח שעליו הוסכם במשא ומתן זהה לזה שהוגש לבית המשפט, כאשר הוא נושא חתימה. הרישום על גבי הטיוטא שנערכה על ידי עו"ד אסנת משמש אף הוא חיזוק לכך שההסכם נחתם על ידי הצדדים.
דיני החוזים מורים כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. ההצעה והקיבול מתוך גמירות דעת של הצדדים יכול שתתגבש לכדי הסכם כתוב וחתום. זוהי אחת מן הדרכים של "מעשה לביצוע החוזה" הסוגר את המעגל בין ההצעה לקיבול.
החוזה הכתוב והחתום משמש ראיה לקיומה של ההתקשרות החוזית המחייבת. יכול כמובן שצד יטען כי הכתוב אינו משקף הסכמה, מאחר והוא מעשה חד צדדי, כי חתימתו של הצד הטוען זאת, בזיוף יסודה, אולם מי שטוען כך מול חוזה כתוב וחתום אשר החתימות על גביו מזוהות ואוטנטיות לכאורה, אחרי שהוכחו הנסיבות בהן נערך המסמך האמור, עליו הנטל. היינו, מי שטוען מול הסכם כתוב וחתום הנושא את חתימתו, כי החתימה אינה אוטנטית או הוספה בדרך רמיה או בדרך פסולה אחרת, חייב לטעון זאת ולהוכיח זאת. בית המשפט רשאי לסיק במקרה דנן דבר קיומו של חוזה בין המבקשים לבין המשיבים 1ו- 2אחרי ששני הצדדים אישרו קיומו של משא ומתן לכריתת חוזה והמסמך החוזי הכתוב והחתום הוגש לבית המשפט והחתימות שעליו זוהו כנכונות; וזאת מאחר ולא באה בפני בית המשפט ראיה כלשהי ובודאי לא במידת ההוכחה הדרושה בהליכים האזרחיים, לפיה לא נכרת הסכם כתוב וחתום כדין, כפי שהוגש.