על כן אני קובעת לאור הראיות, כי ההסכם בין זאב לארנון (נספח ח') הוסכם,
נערך ונחתם על ידי הצדדים החתומים עליו.
.33מכאן יש לעבור עתה לטענות שהועלו נגד תוקפו של ההסכם.
טענת הזניחה או הנטישה של ההסכם לבשה מספר צורות מבחינת ביסוסה העובדתי. ראשית נטען, כי תנאי ההסכם לא בוצעו, וזאת בין היתר מאחר וההסכמה על מינויו של זאב כדירקטור לא מומשה ככוונת הצדדים על פי ההסכם בתכוף לחתימתו, אלא רק כשלוש שנים לאחר מכן, ללא קשר להסכם. שנית, לא קויימו תנאים אחרים הכלולים בהסכם. שלישית, במשך הזמן נזנח החוזה גם אם תחילה ראוהו כתקף ולא הסתמכו עליו מעולם, לרבות בתקופה שלפני הדחתו של זאב כדירקטור, כאשר זאב העלה הצעות פשרה שונות על מנת ליישב את המחלוקות שבינו לבין ארנון.
לענין זניחת או נטישת החוזה, יש להבחין בין שני נושאים: הפן העובדתי והפן המשפטי. מבחינת הפן העובדתי, אין לדעתי להסיק מסקנה מעצם האיחור במינויו של זאב כדירקטור. המדובר, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה, בחברה משפחתית בה מתמנים הדירקטורים על ידי מחזיקי מניות היסוד ומאחר ולא היה חלל ריק במילוי כהונת הדירקטורים, היינו מאחר ובתפקיד זה כיהנו בני משפחה אחרים מבין בעלי מניות היסוד, היה המינוי של ארנון או זאב כרוך בכל מקרה בהדחתם של האחרים שכיהנו במשרה. פעולות כאלה אינן מתבצעות בחלל ריק וקשורות בניווטים ותימרונים לסוגיהם, שאין כאן צורך להרבות מילים עליהם.
הנקודה הקובעת היא כי ארנון וזאב מונו בסופו של דבר כדירקטורים על יסוד הצבעתו בצוותא של רוב שנתגבש מכוח הסכם זאב-ארנון, היינו מכוח מניות היסוד שבידי שני אלה. יש להזכיר כי אני מקבלת שבאסיפות הרלוונטיות דיבר ארנון גם בשמו וגם בשם זאב. ניתן להסיק איפוא, כי מהלך הפעולות במציאות שיקף את המגמה ואת ההסכמה אשר באה לידי ביטוי בהסכם הנ"ל.
יתרה מזאת, ניתן כמובן לטעון שארוע יחיד התואם את מה שהוסכם בהסכם עדיין
איננו מעיד על מימושו של ההסכם, שהרי יתכן ויד המקריות בדבר. אולם ניהול החברה במהלך השנים בין 1989ל- 1993ועד בכלל, מעיד על שליטה משותפת ורצופה בחברה על ידי שני הדירקטורים, ארנון וזאב, היינו על ניהול מתמשך על ידי שני נושאי התפקידים אשר היו זקוקים באופן מתמיד להישענות
--- סוף עמוד 39 ---
המשותפת על רוב מניות היסוד שבידיהם ביחד. לו אחד מהם היה מפסיק את שיתוף הפעולה בהחלטות ובהצבעות ובניהול היומיומי של התאגיד, לא יכול היה השני להוסיף ולשלוט בחברה, אלא אם כן היה מגיע להסכם עם בעל מניות אחר, כפי שארע לבסוף בדצמבר 1993בהסכם ארנון-מרים.