אין לגלות בראיות שבפני כי זאב נתן הסכמתו להתנהגות כלשהי של ארנון שביטאה כוונתו של ארנון לנטוש את ההסכם, או כי זאב גילה דעתו שהוא אינו רואה את ההסכם כתקף.
נהפוך הוא, משהתברר לזאב שארנון אינו מתמיד בהמשך קיומו וביצועו של ההסכם, פתח בצעדים משפטיים. כמוזכר, לא הועלה קיומו של הסכם מיד אחרי ההדחה, אולם חולשת זכרונו של צד להסכם אינה משליכה על התוקף המשפטי של המסמך שנחתם. הסכמים נערכים בכתב ונחתמים על ידי הצדדים לחוזה כדי שלא יהיה צורך להשען על הזכרון.
לאור מערכת העובדות שבפני, אינני רואה צורך לנקוט עמדה במחלוקת המשפטית אם הדין הישראלי מכיר בדוקטרינה של נטישת או זניחת הסכם או אינו מכיר בה. מסקנתי היא מרחיקת לכת יותר, היינו אף אם תמצי לומר שהדוקטרינה חלה, לא ניתן ליישם אותה במקרה שבפני. במילותיו של ע"א 901/90(נחמיאס נ' קולומביה, פ"ד מז(1) 252), לא היו בפני ראיות על דפוס התנהגות מתמשך המלמד על זניחת ההסכם אשר לו היו שותפים שני הצדדים, והרי רק דפוס כזה במובחן מהתנהגויות אקראיות, אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם.
ארנון דחה את טענותיו של זאב כי ההשהיה במינוי הדירקטורים כמוסכם בסעיף 4להסכם ביניהם עד לשנת 1987או 1989, לפי הענין, היתה קשורה עם קיומו של הגוף המנהל שפעל בחברה וכי עקב זאת לא נוצרו נסיבות שהיו נוחות כדי להודיע על ביטולו. מקובלת עלי טענת זאב, כי היתה כוונה משותפת של ארנון וזאב לבטל את הגוף האמור, אשר נגד את שיטת הניהול שארנון שאף להגשימה, לפי הראיות שבפני.
זאב טען כי:
"במשך כל קיומו של הגוף המנהל נוני בכל ישיבה של הגוף היה בכיסו מכתב חתום על ידי שנינו של פיצוץ". (עמ' 73).
--- סוף עמוד 40 ---
ארנון טוען כי ההסכמה על ביטול הגוף המנהל בינו לבין זאב נערכה עוד באפריל 1986, היינו לפני חתימת הסכם זאב-ארנון וכי עובדה זו מעידה על שיתוף פעולה ללא כל קשר להסכם זה או אחר.
טענה זו איננה נראית לי כמשכנעת. מצד אחד מבקש ארנון להוכיח שיתוף פעולה מתמשך למעשה, בין זאב לארנון תוך קונפורונטציה עם יתר בעלי מניות היסוד, ומצד שני הוא מבקש להכחיש קיומו של הסכם חתום ביניהם, כאשר עובדה אחרונה זו דווקא מתיישבת עם שיתוף הפעולה ומוכיחה אותו ביתר שאת. הרי אם היתה הסכמה מתמשכת, גם סביר שערכו את ההסכם שנוסחו החתום הוגש לי.
גם אם ההסכמה על ביטול הגוף המנהל נערכה עוד לפני ההסכם, הרי בכך אין עדיין כדי לחזק את טענת הנטישה של ההסכם אלא היפוכו של דבר. גם המשא ומתן בקשר להרחבת הדירקטוריון והויכוח עם דב יודקובסקי בקשר למקומונים אינם ראיה לזניחת ההסכם, אלא רק הסבר להתמשכות יתרה של מימוש הכוונה ליטול את השליטה בתאגיד.