לסיכומה של נקודה זו אומר, כי בבואו לבחון האם קיימות נסיבות ההופכות את האכיפה לבלתי צודקת בנסיבות הענין, אין בית המשפט יכול לדעתי, להתעלם מקיומן של נסיבות בהן האוטונומיה של הצדדים לחוזה יוצרת מציאות בהן האכיפה של ההסכם תהווה פגיעה קשה בצדדים שלישיים המעורבים במישרין בענין. ואף נוטלים חלק בהליכים המשפטיים. היינו בבעלי המניות. אני ערה לכך שקבעתי בדוגמא הנ"ל
--- סוף עמוד 44 ---
תחומים צרים לגבי תחולת סעיף 3(4) על צדדים שלישיים, אולם אינני רוצה לחרוג מן הקווים המנחים של הפסיקה השרירה והקיימת ומה גם שדי לי, לצורך הענין שבפנינו, בהגדרה המצומצמת הנ"ל.
לשם הסרת ספק, אוסיף כי הדיון הנרחב בשאלה אם ניתן להביא בחשבון לצרכי סעיף 3(4) גם את עניינם של צדדים שלישיים, אינו בא להצביע על כך כי הנסיבות שבפנינו אינן מאפשרות הכרעה בשאלת ישומו של סעיף 3(4) על יסוד מערכת הנסיבות הנוגעת לצדדים הישירים להסכם, אשר אכיפתו מתבקשת, היינו לזאב ולארנון בלבד.
.41אחרי שהצגתי את התשתית המשפטית שמנחה אותי במסקנותי, מן הראוי לעבור לבדיקת השאלה הקונקרטית האם אכיפת הסכם זאב-ארנון תהיה בלתי צודקת בנסיבות הענין.
ההסכם אשר אכיפתו נתבעת, תכליתו הברורה והמוצהרת לפי דברי זאב, התובע את אכיפתו, היא יצירת שליטה בידיעות אחרונות שתהיה כל כולה בידיו ובידי ארנון. במלים אחרות, כל אחת מן הטענות המועלות על ידי זאב נגד שיטת ניהולה של החברה מאז דצמבר 1993, כאשר הוא הודח ומרים מונתה במקומו, יכולה להיות מועלית, בשינויים הנובעים מן הענין גם נגד ההסכם אשר מכוחו מונה זאב לדירקטור. לא היה שוני עקרוני מבחינת דרך המינוי, שיטת השליטה ושיטת ניהול החברה בין התקופה שנמשכה מ- 1989עד 1993ועד בכלל, לבין השיטה הנוהגת מאז .1994זאב טוען אומנם למעשים שהם בגדר קיפוח, ואדון בשאלה זו, בנפרד, בפרק הדן בטענה הנסמכת על סעיף 235לפקודת החברות, אולם גם לדברי זאב, הקיפוח הוא תולדה של שיטת ניהול החברה ושל שלטונם האבסולוטי של שניים הרשאים לעשות בחברה כבתוך שלהם, בלי לשתף את יתר בעלי מניות היסוד, אפילו בידיעה על מה שנעשה בחברה. דומה הדבר במידה רבה לאימרה: "כל הפוסל במומו פוסל".
מעשי הקיפוח אשר זאב טוען להם ואשר כאמור אדון בהם במיוחד, לא יכלו לפי
טענתו להתבצע לו היתה מועצת מנהלים אשר מלווה את הניווט של החברה ואת ניהולה, אשר לה מושמעים דברים ואשר משמיעה דברים, תהיה חלוקת כוחות ההצבעה שבתוכה, אשר תהיה, והנה מבקש זאב שאחזיר את הגלגל אחורה במובן אחד בלבד, היינו, שבאופן שבמקום מרים כשותפה של ארנון יהיה הוא שותפו של ארנון. הוא אומנם מבטיח שהוא ימנע תופעות נלוזות כטענתו, אולם יחד עם זאת, הוא גם אומר ברורות כי הנחתו היא כי אם המצב יוחזר לקדמותו והוא יעבוד יחד עם ארנון, הרי תוך זמן סביר ימצאו לשון משותפת ויהיה תאום נאות ביניהם באופן שטובתם של החברה ובעלי המניות לא ייפגעו. דא עקא, אותו תאום בין שניים שהם בלעדיים הוא, לדברי זאב, שורש הרע ושינוי האישים כשלעצמו אינו יכול, לפי התיזה שהוצגה בפני על ידי זאב, ולפי ההגיון האובייקטיבי לעקור את השורש אשר ממנו יונקות התופעות, הפסולות לטענתו, הנובעות משלטון בלעדי אשר אותו הוא עצמו מכנה בלתי דמוקרטי. אני מציינת דברים אלה בלי לנקוט, בשלב זה עמדה בטענת הקיפוח, ולכן לא אתייחס, בין היתר, לשאלה באיזה מידה, אם בכלל, ניתן ליישם לגבי חברת מניות עקרונות דמוקרטיים השאובים מן המינהל הציבורי. לדידי, חשוב בשלב הנוכחי לנקוט עמדה בשאלה האם אכיפת הסכם המחזיר את זאב למשרת דירקטור יחד עם ארנון היא בלתי צודקת על פי אחד מן המבחנים הבאים: