א. מבחינת ארנון.
ב. מבחינת טובתה של החברה, טובתם של בעלי המניות ובמיוחד טובתם של בעלי
מניות היסוד.
אדון בשאלות אלו אחת לאחת.
.42א. מבחינת ארנון;
ככל העולה מן הראיות שהובאו בפני, הגיעו זאב וארנון לחוסר הסכמות וחוסר תאום ויחסים אישיים מעורערים. יש באכיפה משום כפיה של עבודה משותפת עם מי שאין עימו הבנה, כאשר האכיפה נובעת מהסכם בו דבקים פגמים לא מעטים כפי שעוד אציין בהמשך הדברים.
זאב איננו מבקש את העברתו של ארנון מתפקידו, אלא רק את החזרתו הוא יחד עם ארנון. במלים אחרות: בבקשתו של זאב בכל הנוגע לאכיפת ההסכם (להבדיל מטענותיו בענין הקיפוח) הוא מבסס עצמו על השארת ארנון בתפקידו כאשר בקשתו מתייחסת רק להחזרתו לתפקידו במקום מרים.
מתפקידו של ארנון, בנסיבות הקיימות, לתכנן, לכוון ולבצע את מדיניותה של החברה אשר על שמירת טובתה הוא מופקד בתוקף מעמדו כדירקטור. אכיפה שפירושה ביצוע המשימות הנ"ל תוך נסיבות של עימות מתמשך, היינו, תוך ניגודי גישות ואי הבנות, היא בעיני תוצאה בלתי צודקת, וזאת מבלי שאנקוט עמדה בשאלה מי מן השניים הוא הגורם האחראי להיווצרותן של נסיבות אלה.
לטעמי, אכיפה בנסיבות כאלה פירושה יצירת מבוי סתום, חוסר שיתוף פעולה ומניעת מילוי תפקיד אפקטיבי על ידי שני הצדדים כדירקטורים. עלול להיווצר שיתוק בפעולה היעילה של הדירקטוריון בכלל ושל ארנון וזאב בפרט. תוצאה זו היא בלתי צודקת מבחינת ארנון, אשר חייב לפעול על פי תפקידו לטובתה
--- סוף עמוד 45 ---
של החברה (ראה ע"א 5663/90אספקה חברה מרכזית לחקלאים נ' גרוס, פ"ד מח(3) 866, 879ו- haldeman v. Haldeman). ( 276sw 197(1917). אני מביאה בחשבון, כחובתי, את כלל נסיבות הענין. כלל הנסיבות כוללות את הרקע לכריתת ההסכם, היינו, לא רק רצון לקבוע שלטון בלעדי של שניים ל- 20שנה, אלא גם להדיח דירקטורים מכהנים ולשלול מכל יתר בעלי מניות היסוד שיתופם האפקטיבי בנעשה בחברה.
בנסיבות כאלה, (אינני מתייחסת לכל הנסיבות אשר בהן מבקשים לאכוף החזרתו של פלוני לתפקיד), אני סבורה כי האכיפה תהיה בלתי צודקת מבחינתו של ארנון וכך אני מחליטה.
ב. להלכה ולמעשה די היה באמור לעיל כדי לבסס את המסקנה הנשענת על סעיף 3(4) הנ"ל, אולם ניתן לבסס את המסקנה על נימוק נוסף הקשור לטובתה של החברה וטובתם של בעלי המניות. פשוט וידוע הוא כי היסוד הקובע אופיו ומעמדו של מסמך פלוני המביא הסכמה בין צדדים שערכו אותו הוא יסוד האכיפות. החוק מכיר בחוזה שערכו הצדדים על יסוד רצונם החופשי והוא נכון להושיט לצדדים את הכלים המאפשרים, במקרה והדבר נדרש, את אכיפתה של ההסכמה בין הצדדים או לחלופין להורות על פיצוי. מכאן דבריה של פרופ' שלו, כי החוזה הוא ביטוי לרצון הצדדים אשר קיבל גושפנקא של המחוקק. באמצעות החוזים שהם עורכים, מממשים הפרטים את אוטונומיית הרצון שלהם וקובעים לעצמם, תוך הסכמה הדדית, את הדין שיחול על עניניהם (שם, עמ' 7). אולם, בתקופתנו גברה המגמה להרכיב על מערכת הקשרים החוזית הנוצרת מתוך אוטונומיית הרצון של הצדדים, יסודות נוספים המתווספים למערכת האיזונים המופעלת על ידי בית המשפט. מרכיבים נוספים אלה מטרתם הכוונת הצדדים באמצעות בית המשפט לעבר כללים של צדק והגינות. אחד מן הביטויים הבולטים למגמה זו הוא התווספות היסוד של "תום לב" לדיני החוזים שלנו (סעיף 12ו- 39לחוק החוזים). ביטוי אחר נמצא בעיגון הסטטוטורי של ההסתייגות מחוזים הסותרים את תקנת הציבור. דוגמא אחרת היא ההוראה אשר בסעיף 3(4) והוראות נוספות המסמיכות את בית המשפט להביא בחשבון את הצודק או הבלתי צודק בענין (סעיפים 4(ב) ו- 31לחוק החוזים וסעיפים 7(ב) ו 18(ב) לחוק התרופות).