(ההדגשות שלי - מ.ר.).
וכן:
"נקודת המוצא בדיני חברות היא, כידוע, שעקרונותיו של שלטון הרוב ישימים גם בניהול עניניה של חברה. למותר להוסיף, כי עקרון זה מוזכר בצורה גורפת ביותר, שהרי יש נסיבות בהן לא מדובר... על רוב מספרי דווקא אלא על מיעוט מספרי. החולש על רובו של כוח ההכרעה בחברה... כאשר נוקטים במונחים רוב או מיעוט, הכוונה היא לרוב או למיעוט, לפי
הענין, על פי כוח ההכרעה בחברה פלונית ולא על פי ספירת גולגולת כפשוטה דווקא".
ובהמשך בעמ' 325:
"... המכנה ה"שותף... הוא חוסר תום הלב או המירמה, בעזרתם נשללות זכויות רכושיות מהחברה או מבעלי מניות המיעוט".
"אד מובן הוא, שכל הדוגמאות הללו אינן ממצות את מגוון הנסיבות בהן יכול שההחלטה של חברה תיחשב לעושק המיעוט, אך המכנה המשותף של הדוגמאות הללו הוא חוסר תום הלב או המרמה, בעזרתם נשללות זכויות רכושיות מן החברה או מבעלי מניות המיעוט" (ר' גם א. פלמן, דיני חברות בישראל) קרני, מהדורה 3, חלק ב' (תשמ"ו) 589).
(ההדגשה שלי - מ.ר.).
בע"א 667/76(גליקמן נ' ברקאי) הנ"ל נאמר לענין זה:
"התפתח הכלל של התערבות גם בהחלטות ההנהלה כאשר החלטות אלה נתקבלו שלא בתום לב במהלך העסקים הרגיל של עסקי החברה, אלא על מנת להיטיב עם חלק מבעלי המניות על חשבון האחרים. דברים אלה כוחם יפה גם לגבי חברות ציבוריות, אבל עוד יותר לגבי חברות פרטיות".
(שם, עמ' 286). (ההדגשה שלי - מ.ר.).
בע"א 2699/92(פרשת בכר) הנ"ל אומרת השופטת שטרסברג-כהן:
"הביטוי "קיפוח" שהחליף את הביטוי "עושק המיעוט", הביא עימו פרשנות ליברלית המקלה על המיעוט שקופח לזכות בסעד כנגד הרוב המקפח. הקיפוח פנים רבות לו, לעתים מתוחכמות ולעתים גבוליות ועל סף הרציונאל העסקי. רבות עמלו מלומדים ובתי משפט על הגדרת המונח "קיפוח", בנסיון לתת ביסוס תיאורטי לשכל הישר ולתחושת ההוגנות העומדים מאחורי הסעיף. קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה, נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדת כוח, העולה על זו של המיעוט, והרצון למנוע שכוח זה יופעל בצורה פוגענית שתביא לטוויית רשת של הוראות "אתיות" בחוק ובפסיקה על מנת לרסנו".
(ההדגשות שלי - מ.ר.).
--- סוף עמוד 48 ---
והיא מוסיפה ומפנה לע"א 817/79, 518/79, 585/82(קוסוי ואח' נ' בנק
פויכטונגר, פ"ד לח(3) 253).
מן הפסיקה ומן הספרות המקצועית עולה המסקנה הברורה, כי בשנים האחרונות התרחבו התחומים בכל הנוגע לעילות להפעלת סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 235: בו בזמן שבעבר הוצבה אמת מידה נוקשה יחסית לפיה יש מקום להתערבותו של בית המשפט רק אם מוכחים מעשי מרמה או חוסר תום לב סובייקטיבי מובהק, הרי חלה הגמשה המכירה במערכות נסיבות מגוונות יותר אשר יכולות לשמש עילה להפעלת סעיף .235לא רק עושק כפשוטו, כביטויו במרמה או חוסר תום לב, אלא קיפוח זכויות המיעוט באופן בלתי הוגן, תוך שלילת ציפיותיו הלגיטימיות של המיעוט למידה של שותפות הוגנת בידיעה ובהבנה לגבי מה שנעשה ברכושו.