כך גם השופט גורן בה.פ. 111/90(תעל תעשיות עץ לבוד נ. לוחות ישראל ואח’, תקדין מחוזי 92(1) תשנ"ב 499):
"הכוונה לקיפוח קיים ונמשך בלבד וכך אף פורשה הפסיקה האנגלית...."
השופט הוסיף:
"מקובלת עלי התיזה... הגורסת כי סעיף 235אינו חל על מקרי קיפוח
שהסתיימו בעבר".
השופט הוסיף כי החקיקה שלנו לא אימצה את הגישה האנגלית החדשה כביטויה בחקיקה משנת 1980, לפיה יכול בית המשפט לדון גם בקיפוח שארע והסתיים בעבר.
משמע, ענין שארע בעבר ואשר הסתיים ואין לו השלכה על ההווה, לא ישמש בדרך כלל עילה להעלאת טענת הקיפוח. הוא הדין בהיפוכו של דבר, העובדה שמדובר על ארוע שארע בעבר אינו שולל את הרלוונטיות שלו לצורך עניננו, אם יש לו השלכה להווה או אם הוא אופייני לענין אופן ניהולה של החברה בהווה.
אשר לשאלה השניה, היינו האם יכול להיות מדובר על מקרה בודד או שמא דרושים סדרה או שרשרת של ארועים כראיה לקיפוח: לאור תכליתו של סעיף 235, מרכז הכובד, לדעתי, הוא במשמעות של מעשה הקיפוח ולאו דווקא בכך שמוכחת שרשרת מתמשכת של פעולות נפרדות או של פעולות החוזרות על עצמן. כדי ללמוד על איך מתנהלים עניניה של חברה, יכול לעתים גם מקרה יחיד, אך בולט במשמעותו, לשמש ראיה המצדיקה התערבותו של בית המשפט.
אני ערה לכך שבתיקון לחקיקה האנגלית משנת 1980נקבע ענין זה באופן מפורש
(ראה סעיף 459(1) ל- 1985company's actוכן ראה
Pennington's( 670, 1990th ed. Butterworth 6,company lawואולם החקיקה
האנגלית המתקנת נבעה במידה רבה מן הרצון להתמודד עם פסיקה מפורשת שצמצמה את
--- סוף עמוד 50 ---
הפרשנות בסוגיה זו (ראה למשל פרשת jermin streetהנ"ל). אצלנו די לדעתי
בפרשנות המבקשת להגשים את תכלית החקיקה כדי שמקרה בודד בעל השלכות משמעותיות בנושא אשר בו דן סעיף 235יוכל לשמש כבסיס להתערבותו של בית המשפט. כמובן שכל מקרה מן הראוי שייבחן לאור נסיבותיו והשלכותיו, אולם יש, כאמור, והחלטה בודדת היא בעלת תוצאות נגזרות כה רחבות עד שהיא גורמת קיפוח לחלק מן החברים במידה רבה יותר משרשרת פעולות שתוצאותיה צנועות ומצומצמות יותר.
כך גם סבורה פרופ' צ. כהן בספרה "בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות" בעמ' 291נאמר שם כי: "נראה לי שניסוח הסעיף המקומי רחב דיו כדי לכלול במסגרתו גם ארועים בודדים... אין כל הצדקה להכניס למשפט המקומי הגבלה שאינה מחוייבת מכוח לשון החוק ואשר זכתה לביקורת באנגליה עד לביטולה הסטאטוטורי".